לפרוק.לפרוק.לפרוק.

טוב אז אני יושבת לכתוב עכשיו, למרות שהבטחתי לעצמי שהיום אשן מוקדם, אבל מה לעשות???
יש בי כל כך הרבה כעס שאני חייבת לפרוק אותו על משהו, ואם אני לא יכולה לפרוק אותו בהטחת מכות, מה יותר טוב מנגיעות תקיפות על המקלדת?
טוב אולי פחות טוב מהסלט שעומד עכשיו להיגמר, כי אני אוכלת אותו מהר עד שכבר כואבת לי הבטן, אני תמיד אוכלת מהר כשאני עצבנית ולחוצה.
אז כן היה לי אחלה יום ואני שונאת ימים טובים שנגמרים בבאסה, עדיף ההפך לא?!
ושוב אני מנסה לחשוב איפה טעיתי, ושאני לא צריכה לשנות את המציאות אני צריכה לשנות את עצמי.
אבל עד כמה אפשר למצוא בי טעיויות? אין זה יכול להיות בכלל שהבעיה בה, או בו? בשנינו?!
והכל מתערפל לי פתאום, והינה שוב התחלנו עם הקללות…וזה כבר לא מפתיע אותי, לא תופס אותי כמו פעם, שבכל פעם שהייתי מקללת הייתי נחרדת מעצמי…
יש בזה משהו משחרר…אבל את האמת? אני יודעת שזה רק מגביר את הזעם המחולל בי.
ולעזאזל אני לא יודעת מאיפה זה התחיל אני רק יודעת שעכשיו יהיה לי קשה הרבה יותר להירדם מבדרך כלל,
וזה די חרא כי יש לי מחר שיעור נהיגה בשעה מוקדמת…
ומי שעדין קורא את רצף המשפטים הממורמרים האלו ניפרד בלילה טוב,
ומי שלא?
טוב, מה אתם מסתכלים עליי?!
זה מעניין אותי בדיוק כמו לנקות את האוזניים עכשיו.