לשאוף אל החלום – קשיים בונים- פרק 2+ 3

פרק 2- בריחה מהתמודדות
השבוע הראשון עבר מהר ולא חשבתי שבכלל אתרגל לרעיון שאשאר לעשות שירות בבית החולים. אני וצחורית לא הסתדרנו כ"כ טוב ורציתי להיות חברה שלה. השתדלתי לעשות כל שביכולתי בשביל שתהיה החברה שלי , בימים הראשונים היא הפנתה לי כתף קרירה ומנוכרת , הרגשתי שהיחס שהיא הפגינה כלפיי בכלל לא מגיע לי. צחורית לא עשתה לי חיים קלים , להפך היא התנהגה אליי מאוד בקרירות ומאוד נעלבתי ממנה אבל לא הראיתי זאת על פניי.
עשיתי את מה שהייתי טובה בו מאוד: לברוח מהתמודדות. הדרך הכי קלה שהחלטתי שעליי להתמודד עם זה זה לברוח ולא להישאר למרות כל הקשיים שעומדים בדרך ולהילחם בהם.
החלטתי לגשת להינומה למרות שאני ביישנית מטבעי ולא מעיזה להגיד לאנשים מה שאני מרגישה , איכשהו אזרתי אומץ לומר לה שאני רוצה לעזוב את השירות ולמצוא מקום טוב יותר. הינומה הצליחה לדבר על ליבי בעזרת המילים הטובות שלה והשארתי את הפחד הכי גדול שהיה לי נעול וסגור בתוך חדרי הלב. השיחה עם הינומה רק חיזקה אותי יותר ובנימה המעודדת זו החלטתי לא לעזוב ולהמשיך לעבוד באספקה סטרילית.
תאיה הדליקה מוזיקה שרעמה באוזניי , לא יכולתי לסבול את זה , פסעתי לעבר היציאה מהחדר והתיישבתי על הכיסא מול השולחן , בעוד שצחורית עזרה לתאיה ולבתיה ובתוך שעתים הן סיימו את כל העבודה שלהן. ביקשתי מצחורית שתנמיך את הווליום כי המוזיקה מקשה על הריכוז שלי בעבודה, אך היא בכלל לא שמעה והתעלמה לחלוטין ממני.
הלכתי לעבר מערכת הסטריאו והנמכתי את המוזיקה מבלי שאעורר את כעסה של תאיה. תאיה ניגשה אליי ושאלה אותי מי הנמיך את המוזיקה שיקרתי לה כשאמרתי שאני לא יודעת מי הנמיך את המוזיקה.
צחורית עשתה את עצמה כחירשת , כל אותו יום היא כמעט ולא התייחסה אליי. מנחה וערבית הן מקור הנחמה היחיד שאני נאחזת בהן , שתיהן נעשו לחברות הכי טובות שלי.
תאיה הגבירה את המוזיקה והדבר הקשה עליי מאוד להמשיך ולעבוד בזמן שאני מקפלת מגבות כפולות. החלקתי אותן בגב ידי כדי שיהיו ישרות ויהיו מקופלות היטב. בכל זאת עבדתי והגברתי את קצב העבודה שלי , בדרך כלל אני איטית ולוקח לי מספר שעות לסיים את העבודה שנתנו לי.
תאיה שיחררה אותי ואת צחורית , ועלינו יחד לחדר האוכל . מטרתה היחידה של תאיה היתה שנלמד להסתדר זו עם זו. אך לבסוף , בהחלטה של הרגע האחרון , עשיתי אחורה פנה לכיוון המחלקה לאספקה סטרילית. הפחד שלי הכשיל אותי לא ללכת יחד עם צחורית. כמו שאומרות לי מנחה וערבית " תצאי מהקונכייה שלך!" העדפתי הפעם לא להקשיב להן אלא לעצמי .
כשצחורית חזרה מחדר האוכל הייתי בדרך לכיוון היציאה מבית החולים. לא ראיתי את רן באותו היום , הוא יצא באמצע המשמרת הראשונה שלו וחזר רק אחרי ארבע וחצי אחר הצהריים.
ערבית התקשרה אליי בזמן שנחתי, היא אמרה לי שמחר חוגגים לענווה יום הולדת שמונה עשרה. התפלאתי כי ענווה אמרה לי שהיום הולדת שלה רק עוד חודשיים.
שאלתי את עצמי מדוע ענווה שיקרה לי , לא הבנתי למה. ענווה היתה החברה הכי טובה של תשורה ושל ערבית. אמרתי לה שאחזיר לה תשובה ביום המחרת. שיכנעתי את עצמי להירגע ולא הספקתי לנוח שמעתי דפיקה על הדלת וניגשתי לפתוח. זאת היתה תשורה , שבאה לבקר אותי באופן מפתיע. הגשתי לה נסטי ועוגת ביסקוויטים. היא לא נגעה בעוגה בכלל מחמת הנימוס. הצעתי לה שתשתה לפחות אך היא התביישה ותירצה שהיא שתתה בביתה.

פרק 3- בחירות
כשהגעתי לתחנה פגשתי את תשורה וענווה. נסענו ביחד לבית החולים שערי צדק. צחורית הגיעה בשמונה וחצי באישור מראש של הינומה , מנהלת המחלקה. נפרדתי מהן במעלית והמשכתי הלאה לקומה מס' 1 .
בשעה אחת עשרה ורבע נקראתי לעלות ליום הולדתה של ענווה אך הינומה לא הסכימה לי לעלות ליום ההולדת של ענווה כשאני באמצע העבודה כשעדיין לא סיימתי את המשימה שהיא הפקידה בידי. בחרתי לשמוע בקולה של הינומה ולא להצטרף ליום ההולדת של ענווה.
ידעתי שההחלטה שלי לא תמצא חן בעיניה, אבל בכל זאת החלטתי להישאר נאמנה לאמת שלי. כשעליתי עם תשורה לארוחת הצהריים , חכתה לי הפתעה אליה לא ציפיתי , ענווה שהתה שם היא החזיקה בידה פחית קולה וברגע הכי מפתיע התקרבה לעבריי ושפכה על שערי את תכולת הפחית. הבטתי בה בהלם ובה בעת מופתעת.
" הבגדים שלי!" קראתי בבהלה . מה אעשה לא הבאתי בגדים להחלפה.
ענווה שתקה ועזבה את חדר האוכל בכעס . תשורה , ערבית ומנחה רצו אחריה.
*
אני צריכה מהר לשטוף את מה שיש לי על הראש לפני שהינומה תאסר את כניסתי לאספקה הסטרילית , ותגיד לי בקולה הרך : שיר , את צריכה להיות נקייה לגמרי מלכלוך אחרת אני אקבל נזיפה ממפקח משרד הבריאות. כמובן שבאותו הרגע קפצתי ממקומי והלכתי היישר לשירותי נשים. איך אוריד את הדבר הזה מהראש שלי . חשבתי בייאוש. שפשפתי את שערותיי בידיי ושטפתי את הזפת מהראש שלי. חשבתי שענווה לא מסוג הבנות האלה השופכות קולה. בעיניי מה שהיא עשתה לא היה יפה וגם משוגע. מתאים לילדים קטנים להגיב כמוה.