מה אני מאומצת?! ~פרק 11~ (פרק דרמתי)

עלינו לאוטובוס
ושוב ראינו את חבורת הבנים מהנסיעה.
"שלום חמודות" אמרו הבנים
"שלום" ענתה יהלי
"מה קרה למצב רוח שלכם?" שאל אחד הבנים
"גיליתי שאני מאומצת" אמרתי בעצב רבכאשר הרגשתי חנק בגרון כאילו אני לא יכולה לינשום
"מה באמת אל תידאגי הכול יסתדר גם אני מאומץ" השיב אחד הבנים
"איפה אתה גר ?" שאלתי
"אצל חבר ושמי הוא אור" אמר אור
"שמי הוא אור אה קורל" שבתי
"אור או קורל?" שאאל אור
"שמי הוא אור השם האמיתי שלי הוא קורל " אמרתי כאשר כאשר דמעות זולגות על פני
אור היתקרב היתישב לידי ונתן לי חיבוק!
"הכול בסדר גם לי זה כאב בהתחלה " אמר אור
שתקתי ולא הוצאתי מילה הגיע התחנה שלנו
" בי אנחנו עוד ניתראה" אמר אור
"בי" השבתי
ירדנו מהאוטובוס
והגעתי הביתה
יהלי הלכה הביתה ונתנה לי לארוז.
נכנסתי לבית כמו רוח סערה.
כאשר אני כועסת!
"איך היה אצל סבתא של יהלי?" שאלה אלינור
לא עניתי ועליתי לחדרי כאשר אלינור אחרי.
נכנסתי לחדר ונעלתי את הדלת ניגשתי בזריזות לארון.
הפלתי את כול בגדי על המיטה והתחלתי לקפל ולהכניס למיזוודה.
"אורוש מה קרה תיפתחי לי זאת אמא" אמרה אלינור מחוץ לדלת
"אל תיקראי לי יותר אור בחיים שלך " צעקתי מחדרי בכעס רב כאשר דמעות זולגות על פני.
"אז איך ליקרוא לך?" שאלה אלינור
"תיקראי לי קורל" צעקתי בעצב
אלינור השתתקה! ואבינה שאני יודעת הכול!!!
"די מה שינית שם?" שאלה אלינור בתמימות
"אלינור למה את משחקת אותה תמימה" השבתי בטון תוקפני
"אלינור למה את קוראת לי ככה?" שאלה שוב בתמימות כאשר גימגמה טיפה.
"את לא אמא שלי אני מאומצת למה את משקרת לי עזבי אותי" צעקתי והתחלתי ליבכות
"מאיפה את יודעת?" שאלה אלינור
"אני יודעת עכשיו עזבי אותי אני לארוצה לישמוע יותר מימך ומברק בחיים שלי" צעקתי כאשר אני זורקת את כול הבגדים על הריצפה בעצבים!!!
אלינור הלכה.
הרמתי את כול הבגדים והכנסתי אותם למזוודה בזריזות
שטפתי את הפנים וירדתי לסלון.
"לאן את חושבת שאת הולכת?" שאל ברק
"מה אכפת לך שקרן" אמרתי בגסות
"שקרן למה?" שאל ברק בתמימות
"יש לי רק דבר אחד לאגיד לשניכם לא הייתם בחיים ההורים שלי ולא תהיו עכשיו עזבו אותי ותנו לי ליחיות לבד ואני לא רוצה לישמוע מימכם בחיים" צעקתי על שניהם
פתחתי את הדלת ויצאתי.