מה נהיה מהאתר הזה?
אני יושבת לתומי במחשב ונכנסת לאתר הזה כי אני אוהבת אותו, כי אני נהנית להיות בו, כי יש פה חבר'ה טובים ולא ערסים או פרחות מגעילים שלא קשורים לחיים. אבל מה? אני סתם הסתכלתי בתגובות האחרונות שהגיבו וראיתי שקיללו ברמות נוראיות. אני פשוט הייתי בשוק לרגע. מה, גם לפה הם הצליחו להידחף? אבל איך, זה אתר של אנשים שאוהבים לכתוב והם (הערסים למניהם) לא בדיוק יודעים לכתוב…
בכל מקרה, נכנסתי לאותה תגובה, להבין את פשר העניין והסתבר לי שהגיבו את זה על סיפור. לפחות לא קיללו פה מישהו כמו איזה חיות… ונחשו על איזה סיפור? סיפור ערסים. טוב, לא מפליא כל כך.
בכל אופן, נגיע לשורה תחתונה – סבבה, הסיפור עצבן אתכם, הדמות עשתה מעשה נוראי, קרה משהו מזוויע בעלילה. סבבה, תביעו את דעתכם, תגידו מה שאתם רוצים. אבל מה הקטע של לקלל כמו לא יודעת מה? אותי אישית זה מגעיל. אפילו שזאת דמות דמיונית. כאילו, קצת תרבות. בכל זאת.
לדעתי האתר הזה הוא אתר תמים, מקום שכיף להיות בו, אתר שיש בו באמת אחלה אנשים. למה להרוס אותו עם קללות ועם סיפורים חסרי תוכן?
אני מתגעגעת לאתר הישן עוד לפני שהמציאו את כל הסיפורים האלה…
תגובות (16)
הסיפורים תמיד היו, זה הילדים שלא יודעים מהי ספרות הגיעו.
והאתר הזה הוא מפלט מחיי היומיום, מההצקות, מהקללות.
ואתן מזבלים אותו.
כל הסיפורי ערסים ומפורסמים לא היו כשאני נרשמתי. הם נוספו אחר כך. זה נכון שתמיד היו את הילדים האלה שלא ידעו מהי ספרות, אבל אז הם עוד לא היו באתר. ועכשיו הם די רוב פה. אני באמת מרגישה במיעוט.
אם יש מקום כזה, באמת מקום מפלט כמו שאמרת, למה להרוס גם אותו?
תראי, אני לא יודעת אם מה שאני כותבת נחשב ספרות, אבל אני יודעת שסיפורי ערסים הם לא.
והאתר הזה הוא המקום שלי, המקום השקט.
והסיפורים האלה מכניסים לתוכן את כל מה שאני מנסה לברוח ממנו.
על זה אני מדברת. ומה שאת כותבת זה בהחלט ספרות. תיהי מודעת לעצמך יהלי!
מצדיקה אותך, יש הבדל בין ביקורת בונה לקללות. בכל זאת, לא נראה שילדים פה מסוגלים לקבל ביקורת בונה בכלל. סיפורי ערסים זה הדבר הכי קיטשי והכי לא נכון בעולם. אל תחשבו שערסים זה סיפור טוב, זה רק תירוץ להתבטאות כמו חיימשלי, כפרה עלייך וגם קללות עם מיניות. מי שעכשיו יצא עליי, אני לא אעלב ולא אגיב, אבל תדעו שספרות אמיתית בה מתוככם ולא מדברים שכבר נכתבו
מסכימה איתך לגמרי! (:
מצדיקה אותך, יש הבדל בין ביקורת בונה לקללות. בכל זאת, לא נראה שילדים פה מסוגלים לקבל ביקורת בונה בכלל. סיפורי ערסים זה הדבר הכי קיטשי והכי לא נכון בעולם. אל תחשבו שערסים זה סיפור טוב, זה רק תירוץ להתבטאות כמו חיימשלי, כפרה עלייך וגם קללות עם מיניות. מי שעכשיו יצא עליי, אני לא אעלב ולא אגיב, אבל תדעו שספרות אמיתית בה מתוככם ולא מדברים שכבר נכתב
ואפסיייי זה יצא פעמיים
חוץ מהקטע של ה"נכתבו" בסוף שהשתנה (;
מסכימה מאוד.
פרחות וערסים אתם יכולים להיות ביומיום. באים לפה ילדים שצריכים מפלט מחיי היומיום שלהם ואתם פשוט הורסים את המקום הזה, אתם מפריעים לנו במציאות, לפחות את המקום הזה אל תקחו לנו!
ואיפה קיללו אותך?
לא קיללו אותי. אמרתי שראיתי קיללו באיזשהו סיפור. והנה שוב ראיתי… :/
לפעמים אני מרגישה חנוקה פה. אני מנסה להיות נחמדה, אני מנסה לקבל את הסיפורים הללו.. אבל אני מתגעגעת. מתגעגעת לאתר שהיה פה לפני שנתיים וחודש, האתר שנרשמתי אליו. האתר עם הכותבים המוכשרים, עם סיפורים שכל כך.. שונים. אני מנסה לקבל את העובדה שהאנשים השתנו, שעזבו והצטרפו חדשים. אבל זה לפעמים צובט לי בלב.
כן, קשה להשלים עם העובדה שהעבר שייך לעבר. קשה לקבל את זה שהזמנים הטובים נעלמו. הקללות והריבים תמיד היו, לדעתי. גם בעבר. אבל כל מה שאמרתי בנוגע לסיפורים ולאנשים.. זה כל כך עצוב לפעמים.
אני שמחה שיש עוד אנשים כמוך. באמת.
וגם לי נמאס.
מי אתם שתיגדו לנו מה לכתוב ומה לא לכתוב?ומי אמר שמי שרושם את ז הוא ערס או פרחה?רואים איך אתם שופטים רואים איך אתם מדביקים ישר סטיגמות?את יודעת מי הילדים שרוששמים את כל הסיפורים האלו מה הם עוברים בחיים?אם הם כותבים על ערסים במטרה להראות שגם אותם אפשר לשנות,מי אתם שתגידו מה לכתוב ומה לא לכתוב,כן אני אוהבת לכתוב סיפורי ערסים כי ערסים זה המציאות של היום והסיפור בא להראות שאת המציאות אפשר לשנות אז די כמה לחוסר הבנה הזה להתנשאות המגעילה הזה לשטחיות הזו,זה אתר ציבורי ואנחנו נכתוב מה שאנחנו רוצים לכתוב אנחנו חופשים לכתוב מה שאנחנו רוצים ואם הכתיבה זה המקום מפלט שלנו,הכי אתם אף פעם לא קוראים סיפורי ערסים לכו תדעו שאולי באיזה פרק מישהי כתבה משהו מאוד מענין שישאיר אותך בשוק אבל לא ישר לשפוט כמה קל
ומה לעשות שקללות זה מה שכל ילד בכיתה ב' יודע לעשות,ונכון זה מגעיל,זה מזעזע אבל זה המציאות
אני הצטרפתי בזמן שסיפורי מפורסמים שלטו באתר, למרות שזה קשה אפשר להתעלם מזה. אני מבינה שהאתר הזה היה מקום המפלט שלכם עוד מזמן אבל אנשים חדשים הגיעו שגם אם הם לא יודעים לכתוב, הם אוהבים לכתוב. כל אחד והטעם שלו, אומנם כל סיפורי הערסים למיניהם לא נחשבים ספרות אבל זה מה שהם אוהבים. כל אחד והטעם שלו. לכעוס על אנשים בגלל שהם אוהבים דברים שאתם לא מקבלים זה מיותר. לא מקבלים כלום מלכעוס ואת זה למדתי בדרך הקשה. אני מסכימה איתך שקללות זה הדבר הכי מיותר והכי דוחה שיכול להיות, אבל כשילדים נמצאים בסביבה מסוימת הם לומדים ממנה. וזאת הסביבה שבה אנו חיים עם כמה שזה עצוב…