מחר אחיה טוב יותר

אני במיטה בחדר שלי. יושבת עם המחשב על הברכיים וכותבת. בחלון אני יכולה לראות את ההשתקפות שלי. אני יכולה לראות גם את האורות של העיר. אני מדמיינת את אלפי סיפורי האהבה שמתרחשים עכשיו. אני יכולה לראות בעיני רוחי זוג אנשים מתחבקים ומחזיקים ידיים כדי לשמור על החום- והם מאוהבים זה בזו.
אני יכולה לראות גם את זו שצועקת על האידיוט ששבר לה את הלב כי היה עם אחרת. אני יכולה לראות את אלו הבודדים שיצאו עם אוזניות החוצה אבל מעולם לא הרגישו יותר בבית. אני יכולה לראות את שבורי הלב שבוכים, ואת אלו שזכו עכשיו בלוטו.
ואני יכולה לראות אותי. אני יושבת עם גופיה קצרה למרות שקר ומתכסה בשתי שמיכת חמות. מפזר החום דולק כי קר לי אבל אני לא רוצה לשים משהו ארוך יותר. אני יושבת וכותבת והעיניים שלי כבר כבדות כי עבר עליי יום ארוך מדי אבל סוף סוף יש לי קצת זמן לכתוב ואני לא מוכנה לוותר על זה. אין לי הרבה מה לכתוב, ובכל זאת אני ממשיכה להקליד.
המוזיקה באזניות שלי מעלה לי חיוך על הפנים למרות שאני לא יכולה להחליט אם השיר עצוב או שמח אבל אני אוהבת את זה.
אני ממשיכה לכתוב. אני לא בטוחה על מה, ואני גם לא בטוחה אם כשאני אקרא את זה עוד הרבה זמן אני אוהב את זה, אבל זה לא משנה, כי אני אוהבת את זה עכשיו.
היום היה יום טוב. כן, אני בטוחה בזה. היום היה בין הימים הטובים ביותר שהיו לי בשבועות האחרונים. היום חייכתי כמעט כל היום. היום הייתי בטוחה בעצמי. היום כתבתי למרות שלא הבנתי על מה. היום חייתי קצת יותר טוב.
מעולם לא הרגשתי יותר בבית ממה שאני מרגישה עכשיו. בין הלחץ והעומס של היום יום מצאתי את הפינה שלי, והיא לאו דווקא כשאני כותבת, היא כשאני יושבת כאן, במיטה שלי, מול החלון ורואה קצת את האורות של העיר. זה הבית מבחינתי. היא כשאני שומעת מוזיקה שאני לא יודעת אם היא עצובה או שמחה ולא אכפת לי. היא כשאני מחייכת ואני יודעת שיהיה טוב יותר.
רוב האנשים יגידו שאני "תינוקת" ושאני לא מבינה כלום מהחיים עדיין. אבל מה אם אני רוצה שזה יישאר ככה קצת? מה אם אני רוצה להישאר תינוקת רק לעוד קצת. אולי אני לא רוצה להתבגר, אולי אני רוצה להרגיש בבית תמיד. אולי אני לא רוצה להמשיך הלאה. אולי אני לא מוכנה.
ואולי ייפול פה עכשיו אסטרואיד. ואולי מחר תהיה שואה.
זה לא באמת משנה, זה לא משנה כי אני יודעת שהיום חייתי קצת יותר טוב מאתמול. כי אני יודעת שהיום לא היה בזבוז.
כי אני יודעת שמעכשיו הימים שלי כאן הם מוגבלים.
אני יכולה לראות אותי יושבת על המיטה, מקלידה, ומחייכת, כי מחר אני אחיה קצת יותר טוב מהיום.
אני שומרת את המסמך, ומחר, אני אכתוב טוב יותר.