מי אמר שזה טוב לאהוב?

"מי אמר שזה טוב לאהוב?! אני ממלמלת מתחת לאפי, שקפא וניהיה אדום.
"אף אחד" עניתי לעצמי. "אף אחד" חזרתי על זה שוב, כנראה כדי לשכנע אותי בזה.
"זה לא טוב לאהוב!" צרחתי אל תוך אוויר השמיים, אדים יוצאים מפה.
הדמעות שזלגו מעייני התגלגלו על אפי.
"את מטומטמת" אמרתי לעצמי "את ילדה מפגרת" המשכתי להאשים את עצמי.
"את מאמינה. את לא צריכה את זה. למה לא האמנתי לו?!" צעקתי שוב בקול שבור. הרגשתי צורך, לפרוק את רגשותיי.

"מי אמר שזה טוב לאהוב?!"
אני שואלת את עצמי
"מי אמר שזה טוב לאהוב?!"
אני חוזרת על שאלתי.
"זה לא טוב לאהוב"
עניתי לעצמי.
זה פוגע……

שאר המילים כבר נרטבו מדמעותיי.
"זה לא טוב לאהוב, את צודקת" הופיעה אליס מאחוריי.
"אליס!" צרחתי וחיבקתי אותה, דמעות עדין זולגות ומרטיבות את חולצתה.
"את צדקת ואני טעיתי אני כל כך מצט-"
"זה בסדר, אני לא כועסת" מלמלה והמשיכה לחבק אותי.
"או אליס… תודה"