אני אתפלא אם מישהו באמת קרא את כל זה..

מי מכיר את החולשות שלך יותר טוב ממך?

10/08/2013 1182 צפיות 8 תגובות
אני אתפלא אם מישהו באמת קרא את כל זה..

המון דברים עוברים עליי בזמן האחרון… אני פשוט אכתוב אותם פה בידיעה שאף אחד לא באמת יקרא את זה, אפילו לא אני, ואעמיד פנים שזה שיפר משהו.. בלי המון הקדמות ושטויות, כי במילא זה לא ייקרא, אני רק אכתוב את השיחה האחרונה שערכתי עם עצמי בזמן האחרון, בתור ניסיון להסביר לעצמי למה אני עושה את מה שאני עושה, ומה אני בכלל עושה? בקיצור אני אפסיק לחפור בהקדמה ואתחיל לחפור ב"האחרה" ….
אדם טרנסג'נדר – אקח לדוגמה גבר, שאינו מרגיש נוח בגופו. אמנם הוא נולד עם גוף של גבר, אך בתוכו הוא מרגיש אישה. הגוף שלו אינו תואם את רגשותיו. גבר זה לרוב יבצע ניתוחים שונים וישנה את התנהגותו כדי שיתאמו את הרגשתו. לאף אחד אין בעיה עם זה, נכון?
ככה גם אני. אמנם אני לא חושבת שארגיש טוב יותר בגוף זכר, אבל אני לא מרגישה נוח בגוף שלי . אני לא אוהבת שום דבר בגוף שלי. אני מעבירה יום אחר יום בתחושת אי נוחות, כבדות, שנאה. ההבדל הוא שלי אין אפשרות לעבור ניתוח שיתאים את גופי להרגשתי. שום ניתוח שבעולם לא ישנה את מידות הגוף שלי למצב בו אני רוצה אותו. עד היום לא פגשתי מנתח שיצליח לשנות לי את האופי, ההתנהגות, את צורת החשיבה. זה הגוף איתו נולדתי, אלו דרכי החשיבה וההתנהגות להם זכיתי ואיתם אשאר. לנצח. מאחר ולא אצליח לשנות אותו לעולם, הדבר היחיד שנשאר לי הוא "להעניש" את גופי על היותו כזה. הוא לא ישתנה, אבל פעולה זו תשפר את הרגשתי לכמה זמן. אז אני חותכת. אני חותכת את הגוף שלי, מכאיבה, מדממת. מגיע לו, שיסבול. שידע מה הוא גורם לי. מה אני גורמת לעצמי. את מידות גופי אני משנה (או לפחות מנסה, כי אפילו בשביל זה אין לי מספיק כוח רצון) באמצעות הרעבה. לפחות על זה אני יכולה לשלוט. אבל את האופי, צורת החשיבה, כל הדברים הרעים שעשיתי עד היום, שאעשה… – כל אלו נשארו ויישארו. אבל אני מענישה את עצמי, על כך שכל אלו הם מה שהם. על כך שאני אדם כזה מעורר רחמים ועלוב. אני פוצעת, מכה, שורפת, נושכת. אני נאבקת בעצמי עד זוב דם, גורמת לעצמי לסבול בשביל כל הדברים שהעברתי את עצמי. אולי אין בזה היגיון, אבל זה עוזר. זה נותן לי תחושת סיפוק, שלמרות שטעיתי אני עדיין בשליטה, אני זאת שמחליטה מה קורה.
כל אדם אחר – אם כואב לו הראש, הוא לוקח כדור לכאב ראש. הוא מניח משהו קר (או חם) על המקום שכואב. אם כואב לו הקרסול – הוא יעטוף אותו בתחבושת, אולי ייקח כדור שיקל על הכאב.
שוב, המקרה שלי קצת שונה. אני לא יכולה להצביע על המקום שכואב לי. אילו יכולתי – מזמן הייתי לוקחת את התרופה הנכונה. מניחה את הדבר הנכון על המקום הנכון. אבל לא כואב לי באף מקום מסוים, ועדיין – כל מקום כואב לי. כל מקום הוא רגיש. כל דבר שאגיד, שאעשה, כל מבט שיופנה לכיווני וכל קול שאשמע – יכאיב לי באותו מקום לא מוסבר. לפעמים, כשהכאב כל כך חזק, הוא יתבטא בסממן פיזי כלשהוא – לחץ בחזה, סחרחורות, רעדים בגוף, כאב בטן ונפיחות. הכאב לא עובר – הוא יכול להיות לא מורגש לכמה זמן, אבל אני אדע שהוא שם. והוא רק מצטבר, עוד ועוד. אם היה כדור שיעלים אותו, פעם אחת ולתמיד – הייתי לוקחת. אבל אין. אז אני חותכת. כשאני חותכת אני מתעלת את כל הכאב הזה, שאין לו שם, מקום או סיבה ממשית – לכאב פיזי, שאני יכולה להצביע על המיקום שלו ועל הגורם לו. הכאב הפיזי יכול להיות מספיק חזק שלכמה זמן הוא יאלחש את הכאב הנפשי. הדם שזורם לוקח איתו את הכאב. לכמה זמן אני מצליחה לא להרגיש מועקה. לאט לאט היא תצטבר שוב, זה ברור. וכשהכאב יהיה שוב חזק מדי – אני אוציא אותו.
אני לא רוצה למות. אני חושבת. מה שכן – אני מצטערת על כל רגע שאני חיה בו. אני מצטערת על הרגע שנולדתי בו. חבל שזה קרה. אחרת כל כך הרבה בעיות היו נפתרות… אבל אני לא חושבת שאני אגרום באופן אקטיבי למוות שלי. מה שקרה – קרה. אני נולדתי. אני כאן. אני פשוט אמשיך ואנסה להתמודד עם כל מה שקרה מאז. אני מקווה שאצליח. אני מתכוונת, אני לא אלך ובאופן פעיל אעמוד על גג ואקפוץ, או אחפש ואקח אקדח ואירה לעצמי בראש. אבל אם אני איקלע למצב בו אוטו נוסע במהירות לכיווני, אני לא חושבת שאמצא סיבה מספיק טובה לברוח ממנו. כבר מזמן הפסקתי להיזהר ולשמור על הבריאות שלי או החיים שלי. איך אפשר לעשות את זה כשלא איכפת לך מהם? אם אני אתאבד, אני אכאיב להרבה אנשים. אני חושבת. אני מתכוונת, לא הרבה אנשים ירגישו באובדן שלי, אבל אנשים מסוימים יאשימו את עצמם שזה בגללם. למרות שבחלק מהמקרים זה יהיה נכון, אני לא רוצה שהם ירגישו ככה. אני גרמתי את רוב הנזק, רק אני אמורה להיות אשמה. וככה אני אהיה במקום יותר טוב, לא יהיה לי רע, שזה הדבר הכי טוב שאני יכולה לבקש. לעומת זאת, אם אני סתם אמות – ככה סתם, כי "לא נזהרתי מספיק", אנשים ירגישו את האובדן (נראה לי?) אבל ימשיכו הלאה.. אף אחד לא יאשים את עצמו. יהיו כאלו שיהיו עצובים, אבל לא להרבה זמן. זה מה שמחזיק אותי לא לעשות לעצמי שום דבר. לפחות לא לעשות לעצמי שום דבר… "וודאי" ? "סופי"? משהו מהם…
אם להגיד את האמת, אני לא חושבת שיש לי הפרעות אכילה. ("אני לא חושבת, אני יודעת". סתםסתם.. הייתי חייבת להוסיף הומור, נהיה לי מדכא מדי). אני מודה, יש לי בעיות עם איך שאני נראית (לא עם איך שאני תופסת את עצמי – אני יודעת בדיוק איך אני נראית. רק עם השאיפות שלי. אני רוצה להשתנות. לא רוצה לשנות את איך שאני מקבלת את המראה שלי. אני רוצה לשנות אותו. ואת ההתנהגות שלי. ואת עצמי.) . הבעיה שלי היא שאני לא אמורה להיות פה, ועדיין, איכשהו אני כן. אם מישהו מסוגל לתקן את זה – אני אסגוד לו לכל החיים. אבל אף אחד לא יכול לתקן את זה.


תגובות (8)

טוב, אני קראתי, אבל אני לא ממש טובה בזה, כלומר, בלייעץ. אני מניחה שאני יכולה להגיד לך לדבר אם מישהו/י קרוב/ה על הבעיות שלך (מה שמפריע לך). תתפלאי, אבל לפעמים אנשים שאנחנו ממש לא מצפים מהם יכולים להבין אותנו ממש טוב ואף לעזור לנו,
אבל אני מניחה שאת כבר יודעת את זה אז.. ממ.. :/
לגבי הסוף (האכילה). תראי, כמעט כולם רוצים לשנות את עצמם, למשהו יותר טוב, להיות רזים, להשכיל, כל דבר… רק צריך להתאמץ ולעבוד על זה- זה הפתרון הכי טוב.
אני מודה שאני (ובתור ילדה) מאוד בררנית באוכל. כשאני אומרת לאנשים מה אני לרוב אוכלת ישר אומרים לי "מה את צמחונית?" אבל אני לא… (anyway) אם את מרגישה לפעמים רע עם עצמך, או שאת 'שמנה' מידי, אז פשוט תנסי לחשוב אחרת, כאילו שזה רק מכשול קטן ואת עוד מעט עוברת אותו

(אני מניחה שהחפירה שלי לא ממש עזרה :/)
בכל אופן, תחשבי תמיד חיובי, אל תפגעי בעצמך יותר, בבקשה. תדברי עם אנשים שקרובים אלייך או אחרים, אולי הם יוכלו לעזור לך…
^~^

10/08/2013 23:56

תודה (: האמת שהקטע הזה בא אחרי שנתיים של פגיעה עצמית והחצי שנה של הפרעות אכילה (ירידה של 15 קילו, בעיות בריאותיות שנובעות מזה..) , אני עמוק מדי בזה בשביל פשוט "לשנות את החשיבה שלי" ולחשוב שאני בסדר..
אני די בטיפולים וכאלו דברים חח D: יש לי עם מי לדבר, הבעיה שזה שאני מדברת על זה לא משנה את מה שקורה. אבל עזבי חח אני לא אחפור לך עכשיו על זה (;

11/08/2013 00:24

אוקי, אבל לפחות המצב יותר טוב עכשיו?
אם כן, זה כבר יותר טוב =)

11/08/2013 00:32

"אני לא פוחד מהמוות – הייתי מת במשך מיליארדים על מיליארדים של שנים לפני שנולדתי, ולא סבלתי בשל כך שמץ אי נוחות." – מרק טווין. אני אישית מקבל צמרמורת, רק מלקרוא את המשפט הזה, כמובן שמי שאמר אותו כבר מת מזמן…
מזדהה עם המשפט?

11/08/2013 00:35

עינב, לפגוע בעצמך ? זה ממש לא הפיתרון ! אני יודעת שהרבה אמרו לך את זה, אבל זה נכון. תפתחי את הראש, תקשיבי לאנשים שאומרים לך שאת מזיקה לעצמך ! נכון, כל אחד טועה, כל אחד חושב שהוא טעות (באיזשהו מובן) אבל חיים. ואין עם זה מה לעשות. את כאן כי כנראה יש לך תפקיד בעולם הזה ! את לא צריכה להתעלל בעצמך בגלל שאת חושבת שאת לא טובה ! את צריכה ללמוד להעריך את עצמך בגלל מי שאת ! אין בנאדם מושלם, וגם לא יהיה !
אבל אפשר לנסות להיות מושלם (לא מושלם מושלם, אבל לנסות לשאוף יותר). אני בטוחה במיליון ואחד אחוז שיש אנשים שאת חשובה להם !
תפסיקי להוריד לעצמך את הביטחון ! רק מלקרוא את מה שכתבת אפשר להסיק שאת בנאדם מדהים, מקסים ועם היגיון מפותח מאוד. אז למה להזיק לעצמך ? זה נותן לך תחושת סיפוק ?
זה בידיוק כמו אלכוהול, את שותה, שוכחת מהדברים לכמה שעות ואז הכל חוזר בבום. ואם נעשה את זה שוב ושוב ושוב, נראלך שזה עוזר ? לא. חד משמעית, לא.
את צריכה להפסיק לחתוך ולהתעלל בגוף שלך, זה לא מועיל. אולי עכשיו זה נותן לך תחושת ״סיפוק״ אבל מתי שהוא זה יפסיק. תמצאי פורקן אחר להעביר בו את הכאב שלך… למשל לצייר, לשיר, לרקוד, לכתוב (משהו שאת מעולה בו !) ולא לחתוך.
לעשות הרעבה עצמית, זה לא עוזר. כי אולי תרדי 10 קילו במהירות, אך באותו מהירות שהורדת אותם, כך תעלי אותם, ואפילו יותר.
תעשי דיאטה, תפני לדיאטנית. היא תתן לך תפריט מעולה, ובמקום לרדת בחודשיים 10 קילו ולעלות אותם שוב, תרדי ב – 5 חודשים 10 קילו אבל תיהיה שלמה עם החלטה שלך (:
תפסיקי להוריד את הביטחון שלך, יש הרבה אנשים מעלייך, ויש הרבה אנשים מתחתייך, אבל בחיים לא יהיו כמוך. וזה מה שעושה אותך למיוחדת ! כל אדם מיוחד בדרכו שלו D:

אחרי החפירות שלי (אני לא כל כך יודעת להביע את עצמי טוב :/) מקווה שתפסיקי לפגוע בעצמך. אם את רוצה להתייעץ, את מוזמנת לשלוח לי הודעה. אפילו בסטיפס ^___^
לורין ^^

11/08/2013 01:05

דרך אגב, ראיתי את התמונה שלך בסטיפס, זאת את ? :O
אם כן, את ממש, אבל ממש רזה !

11/08/2013 01:08

עינב היקרה לא השקר לך שכואב לי לקראו כך עליך את נערה כול כך מקסימה עם אישיות שאני חושבת שעם הייתי מכירה הייתי אומרת שאת נעדרת חמודית שלי נסיכה קטנה את יודעת שאת מאוד מזכירה לי אותי באמת שאני גם הרגשתי ככה פעם ואני רוצה להגיד לך שאת לא צריכה לשנוא את עצמך ופרט שלא לאהוב את מה שנתנו לך במתנה כי בעצם את ילדה כה יפה אני בטוחה , ואני רוצה להגיד לך שלפגוע בעצמך לא יעזור אל רק יפגע בך ולא רק בך אלה בכול מי שאוהב אותך את חשובה לכולם ותאמיני לי שכולם אוהבים אותך , אני רוצה להגיד לך שפעם אני גם הייתי שונאת את עצמי אבל אמרתי היי למה אני צריכה להתבייש במה שאני , אין לי ממי לפחד , אין לי ממי להתבייש אני היום מסתכל על עצמי במרה ואומרת זה אני ואין לי בררה , אז אני רוצה עכשיו שאת תסתכלי על עצמך ותגידי לעצמך שאת יפה תתלבשי הכי יפה שיש ופשוט תאהבי את עצמך כי זה מגיעה לך את מבינה לעולם אל תחבי לפגוע בך אבל לעולם
עם את צרכה משהו או סתם אני תמיד פה בשבילך
אוהבת שרית

11/08/2013 01:40

ספיר – המצב.. יהיה בסדר, אני מקווה. אני באמת רוצה שיהיה טוב, רק קשה לי להאמין שזה יצליח.. \:
דני – האמת שכן, מאוד… די קולע בול למה שאני מרגישה, ודי מגיע בזמן.. היום אמרתי (לפחות ניסיתי לנסח..) את הרעיון של המשפט הזה לאדם אחר, ואחרי נאום של חמש דקות וויתרתי. צריכה להתחיל לעבוד על הניסוחים הקצרים והקולעים שלי…
לורין? – קודם כל תודה על התגובה הארוכה והממש ממש נחמדה!! אני מאוד מעריכה את זה(:
אני לא ממש יודעת איך להסביר את זה.. אני כן מרגישה סיפוק מזה שאני עושה את זה. אני יודעת שזה לא פיתרון קבוע, אבל כל פיתרון אחר (שאני עובדת על כמה עם עזרה של אחרים) לא עובדים, או שיעבדו בטווח הארוך, או שהדרך שלהם לא מתאימה לי. זה ממש מסובך להגיד לבנאדם "תפסיק לחתוך", כשזה הדבר שמחזיק אותו, שעוזר לו.. שנותן לו להרגיש חיי. אני חיה, אבל אני לא. אני "צופה מהצד" על כל מה שקורה לי, במין אפאטיות שכזו. להרגיש את הכאב זו הדרך שלי להוכיח לעצמי שאני לו לגמריי "מתה" (לפחות מבפנים..)
וזה כבר מאוחר מדי לתפריט אצל דיאטנית.. כל תפריט שאקבל יעלה אותי במשקל, ואף תזונאית לא מוכנה לתת לי תפריט *שיוריד* אותי. אני לא עולה חזרה במשקל, אני מצליחה לרדת. ולרדת. מקווה שאגיע למקום שאני אוהב בסוף..
אני כותבת , המון. ומציירת. ומנגנת ומלחינה ומה לא? עורכת תמונות במחשב ופשוט מעסיקה את עצמי כל הזמן, רק כדי לא לפגוע בעצמי. פשוט באיזשהו שלב אני לא מצליחה יותר להסיח את דעתי ממה שקורה..
חחח את ממש לא חפרת! :) וזה בסדר, גם לי ממש קשה להביע את עצמי :) (ולפי הסיפורים שלך זה דווקא נראה שאת יודעת! )
כן זאת אני, לפני כמעט ארבעה חודשים.. אני שמנה שם ): לא נורא, העיקר שהצלחתי להשתנות מאז :)
שרית – 3> את כזאת נסיכה! :) ואני מאמינה שלך שהכל יכול להשתנות, אבל אני לא רואה את הטעם בלהאמין שאני יפה/אהובה/רזה/כל דבר שקרי אחר, אני פשוט אעבוד על עצמי ואחרים יראו את האמת.. ואני גאה בך שהצלחת לעשות את השינוי הזה! :)

11/08/2013 06:26
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך