מלאכית מענישה.

כולם מתנהגים יפה בשבילה,
בשביל המלאכית.
כולם מודעים להשלכות,
בגלל המלאכית.
כולם מכבדים אחד את השנייה,
בשביל המלאכית.
היא עלתה לשמיים ממזמן,
אבל פעם היא הייתה בין כולם.
היה תוהו ובוהו, היא לא יכלה להישאר.
היא השאירה סימן שהיא מסתכלת על כולם מלמעלה,
והיא רמזה שהיא תמיד מענישה.
מאז אף אחד לא מסוגל לעשות מעשים רעים
ומי שכן, נענש.
נכנס לכלא.
היו כאלה שברחו מהכלא, אך תמיד הלב שלהם היה מלא אשמה.
הם רצו שתחזור, שתעשה משא ומתן בעולם, אך היא אף פעם לא ירדה.
אף פעם.
היא נתנה להם הזדמנות, שלחה אנשים טובים, אך ללא הועיל.
תמיד היה את הכתם שאי אפשר להוריד- כתם הטעויות.
יש שמועות, שפעם שהיא הייתה חייה, היא רצתה שהכול יהיה מושלם.
היא לא הסתפקה בחצי הכוס המלאה.
ובגלל זה היא מענישה כל הזמן, בלי לחשוב.
היא שומרת טינה על אנשים פושעים, על אנשים טועים.
היו מעשים שהיו מוצדקים, אבל לא היה לה אכפת.
היא כעסה מכל דבר.
לא משנה כמה סליחות נשמעו בתפילות,
היא כעסה.

אז רגע אחד-
היא גם כתם!
היא גם טועה!
היא שומרת טינה!
זה חיסרון!
אף אחד לא האמין למשמע אוזניו- למלאכית יש חיסרון?
למלאכית?
מאז כבר אף אחד לא הקשיב למלאכית שומרת הטינה,
אנשים שמו לב למעשיהם, ולא היו צריכים את כעסה של המלאכית.
חצי ממעשיה של המלאכית לא היו הוגנים, והיא עדיין לא נענשה על טעויותיה.

אז בכלל- המלאכית קיימת?