מלחמות וילדים – צוק איתן

בחורה יפה עומדת על שפת הים מסתכלת ישר, השמש עוד לא סיימה לשקוע וכבר היא מצפה לזריחתה מחדש, הגלים הקטנים נשברים לה בדיוק בין החיבור של האצבעות לרגליים, צבע שיערה זהוב כמעט בלונדיני אבל יותר מיוחד, והיא כבר לא צעירה כל כך, וכך גם ילדה, לפחות לא מבחינתה, המדינה שלו החליטה שהוא כבר מספיק גדול לעזוב את ביתו החם ולאחוז בנשקה הקר.
והנה כבר מחכה לו שישוב מהמלחמה, איך לפני שנתיים היא לא ישנה בלילות כי הוא דאג להשאיר אותה ערה מפחד עד שהיה שב מהבילויים באמצע הלילה עם החברים שלו והיום היא לא ישנה כי הוא דואג שהיא תוכל לישון בשקט, אבל השקט הזה הוא כל כך רועש והיא לא נרדמת, הוא לוחם..היא צועקת.
חושבת לעצמה כמה נחמד יהיה אם הוא יחזור ככה פתאום, בריא ושלם, בלי דפיקות בדלת פשוט ישכב לידה ויחבקה עד שתרדם.
יודעת שבריא הוא לא יחזור וגם שלם לא, כי ממלחמות לא חוזרים בריאים, רק פצועים.
ומה הוא רואה עכשיו בעיניים הכחולות והתמימות שלו? היא דואגת לו הוא תמיד היה הכי רגיש בכיתה, לקח הכל ללב, הכיל בתוכו את הכל לבד, וכשהיה עצוב היה בורח למקום שקט ובוכה עד שהוקל לו. הגננת אמרה לה שהיא מעדיפה שישאר עוד שנה בגן, שהוא לו בשל כמו הילדים האחרים בגילו ושהוא צריך להישאר עם הצעירים ממנו, והנה עכשיו כל כך הרבה מוטל על כתפיו.
בכל העולם ילדים בגילו רואים דברים שמתחילים בטלוויזיה ונגמרים בים, והנה עכשיו היא בים צופה באופק שהוא היה צריך לצפות בו במקומה, מריחה את ריחו המלוח של הרוח שמלטף את פניה היפות שהספיקו כבר להתמלא בקמטים מאז עזב.
פעם סיפר לה שהיה לו אימון שמדמה מלחמה, האימון הכי קשה שהיה לו, והיא רק חשבה למה בכלל צריך לדמות לילד שלה מלחמה, כל חייה חינכה אותו להתרחק ממקומות רעים, ומלחמה היא הרי דבר רע, אז למה עושים לו את זה?? כשנבהלה מזה צחק והרגיעה אותה שזה רק אימון ולא באמת מלחמה ושבכלל לא תיהיה מלחמה כי המדינה בגירעון ענקי ואנשים לא סוגרים את החודש.
היא לא האמינה לו כי היא ידעה שהוא רק מנסה להרגיע אותה ואולי להשלות את עצמו בעתיד טוב יותר, בדיוק כמו שהיה קטן היא היתה מרגיעה אותו, "שתגדל לא יהיה צבא – יהיה שלום", היום התפקידים התחלפו.