מציק לך

הוא יכול לשקר לך. לבגוד בך. לפגוע בך אלפי פעמים. הוא יכול להגיד שהוא אוהב וזה יתגלה כחראטה. הוא יכול להגיד לך שאת היחידה בשבילו ותגלי שאת לא. הוא יכול להגיד לך שלא הייתה מישהי ששינתה אותו כמוך וזה יווכח כשטויות כי הוא יחזור להיות בדיוק אותו ערס מטומטם ולא יוצלח שמעולם הוא היה. הוא יכול לומר לך שהתקופה הכי טובה שלו הייתה איתך ושעכשיו ממש גרוע לו ופתאום תגלי שזה שקר והוא מאושר וכל השטויות שהוא זיין לך בשכל היה רק כדי לסחוט עוד טיפה רחמים מהלב שלך, שלעולם יהיה מידי טוב כדי להגיד לו ללכת להזדיין. הוא יכול לגרום לך לריב עם האנשים שהכי קרובים אלייך בשבילו ובסוף לקחת אותך כמובן מאליו.
הוא יכול לצאת לך מהראש ומהלב. ואת יכולה כבר להתקדם הלאה.
אבל השקר שהכי יכאיב לך תמיד, וידקור לך כל פעם את הלב מחדש, זה ה-"אני לא רואה את עצמי בלעדייך, בבקשה אל תפרדי ממני, אני נשבע לחכות לך כל החיים" שהוא אומר ביום של הפרידה וממשיך לומר עוד חודש וחודשיים אחרי זה. ש-"אני אחכה לך לנצח. אני לא רואה את עצמי מתקדם הלאה".
השקר הזה יכאב לך בעיקר כשתראי שהוא התקדם, ותדעי אומנם שלא היית רוצה לחזור לתקופה איתו. כי את בהחלט לא אוהבת אותו.
אבל מציק לך.
מציק לך שהוא כבר לא אוהב אותך.
מציק לך שהוא לא אוהב אותך כי נתת לו את הלב. ולא. לא מגיע לך שלא יעריכו אותך ככה. שישכחו מכל מה שעשית ומכל מה שנתת אחריי תקופת זמן. לא מגיע לך.
ובגלל זה זה מציק לך.