מקום אחר עם איש אחר- ניסיון פרק 1

שנינו אחזנו ידיים. שנינו הבטנו אחד בשני, והמתח שרר באוויר. לחצות או לא? הלב שלי דפק בעוצמה, אני מניחה שגם שלו. היד שלו הזיעה במיוחד, אולי בגלל הלחץ.
והיינו לבד, לא היה אף אחד במקום מלבדנו. ככה תמיד הייתה העיירה גרוויטי, ריקה מאנשים.
"פטרי, את בטוחה שאת מסוגלת לזה?" הוא לחש לי, אני הנהנתי בחיוב. השם שלי הוא פטרישה, ג'ונתן קרא לי פטרי. אני קראתי לו ג'ו. "אנחנו מסוגלים לזה." הוא אמר לעצמו, ולאחר מכן צעד צעד אחד מחוץ למדרכה. עשיתי את אותו הצעד. המשכנו עוד צעד ועוד צעד, באיטיות מעצבנת, ולבסוף הגענו לקצה הכביש. לעלות למדרכה, או לא לעלות למדרכה? זאת הייתה השאלה.
"אנחנו צריכים למהר." אמרתי לאחר שנזכרתי בהוריי. "הם עוד מעט יבואו." ג'ו הביט בי לשנייה ואז הביט קדימה. עברנו את הכביש למדרכה, כשהמזוודות מאחורינו.
"בואי לפה פטרישה!" שמעתי את צעקות הוריי מרחוק, הלב שלי פעם במהירות נוראית. הרגשתי אותו פועם ככה מבלי שאשים את ידי על החזה. גם רעדתי, וג'ו הרגיש בכך, הוא החזיק בי חזק יותר.
"בואי, רוצי!" הוא אמר לי והתחיל לרוץ כשאנחנו אוחזים ידיים. ההורים שלי רדפו אחרינו, אבל בכל זאת הספקנו להגיע למונית שחנתה בשבילנו. נכנסנו במהירות וציוונו לנהג לנסוע.
"כמה זמן להתארגן?" הוא צקצק בלשונו. "עוד שנייה כבר הייתי הולך."
"מצטערת, ניתן לך טיפ." גנבתי את הכסף מהוריי, עם כמה שזה היה נורא הייתי חייבת לברוח מכאן.
"לאן אתם רוצים לנסוע?" לבינתיים הוא עשה סיבובים בעיר, עד שנגיד לו לאן. לרגע שכחתי. למזלי ג'ו נזכר.
"לתל אביב."
"אתם יודעים שזה יהיה מאוד יקר, נכון? זה נסיעה של שעתיים ויותר."
"אנחנו יודעים, הבאנו את הכסף המתאים."
"200 שקל יספיקו בשבילי." הנהג חייך חיוך מרושע, זה היה יקר. אבל למזלי לקחתי 300 ליתר ביטחון. המזוודות היו בבאגז' של האוטו.