משפחה ~פרק 15~

איך שהוא,מצאתי את עצמי נמשכת ללא רצוני על גשר,עם מדרגות שמובילות ישר למים העמוקים.אני בים.איך זה קרה.אני לא יודעת.
התעוררתי בבוקר,וראיתי את לאו ישן על הקיר,ואני ישנתי על הארון,ובינינו מייק וליל,והאחרים על הרצפה מדברים.הם ראו שקמתי ואמרו בוקר טוב,ואז העירו את לאו מייק וליל."אוקיי,אז ככה.בגלל שמחר נחגוג את השנה החדשה,אנחנו ניסע היום לים!!"צעקה קורטני בשמחה,וכולם איתה.רק אני ולאו לא אהבנו את הרעיון."מה הבעיה?"שאלה ליל כשראתה את הפנים שלנו. "אנחנו לא היינו בים שנים.הלכתי בפעם האחרונה כשהייתי בת 6.אז להורים היו בעיות"אמרתי והסברתי."ואריק,אפשר להגיד,הייתה לו אלרגיה למי ים.אז הוא לא יכל להביא אותי"הסביר לאו."אז אתם לא יודעים לשחות?"שאל איאן והסתכל עלינו."אני יודע לשחות,הוא לפחות לימד אותי בברכה.אבל בים,לא"אמר לאו בפנים רגועות.אך אני דאגתי.לא רציתי להראות מוזר,זאת אומרת, גרועה בהכל."ואת קטיה?"שאל אותי אדמונד.וכולם הסתכלו עלי,חוץ מלאו."אני יודעת" אמרתי טיפה בחשש. ידעתי שאני אתחרט על זה."טוב,אז כולם לים!"אמרה קורטני ויצאה מדלת חדרי.כולם יצאו,ואני ולאו היינו אחרונים,אך לפני שיצאתי לאו תפס חזק בידי ומשך אותי כך שפיו יהיה ליד אוזני."את לא יודעת לשחות.למה לעזעזל אמרת שאת כן יודעת?" שאל טיפה כועס."זה דצמבר,אני פשוט אגיד שקר לי מדי,ולא אכנס למים עמוקים,מה הבעיה"אמרתי בקול רגועה,לאומת מה שהרגשתי."חסר לך"אמר טיפה כועס והמשיך ללכת.לא האשמתי אותו.הוא כבר ראה אותי כמעט טובעת,זה כי לא הקשבתי לו כשרק שנינו נסענו לים. והוא לא רוצה גם אותי לאבד.מתברר שרק גרי ואליס ינסעו באוטו כדי להביא את כל הדברים והתיקים שלנו.בזמן שכולנו נתחלק,וכל אחד יקנה עוד דברים.אני,ליל, וקורטני הגענו לחניות שנימצאות ליד הים."קורטני,לא קר ללכת לים?"שאלתי אותה כשניכנסנו לחנות בגדי ים. "תשרדי" אמרה בחיוך מרוצה.הסתכלתי לרצפה,ואז הלכתי לכיסא שהיה שמה.אז קורטני באה ומשכה בידי לכיוון תא הלבשה."בואי,את חייב למדוד את זה,זה יראה נפלא עלייך"אמרה ודחפה אותי לתא הלבשה ותלתה את הבגד ים.ראיתי שאין בו משהו מיוחד כל כך.רגיל. הורדתי את הבגדים שהיו עלי,ורעדתי מקור ולבשתי מהר את הבגד ים ויצאתי רועדת מהתא."אי אפשר משהו עם יותר בד?"שאלתי את קורטני שבדקה את המראה."זה בסדר. לוקחים" אמרה ודחפה אותי שוב לתא הלבשה,ואני מהר החלפתי בגדים,אבל עדייו רעדתי כשיצאתי.ליל וקורטני גם קנו.הן שילמו,ואז קורטני החריכה אותי ללבוש מתחת לבגדים.אחרי שיצאנו מהחנות הלכנו לכיוון הים,וראינו שהבנים שמה כבר."ליל,לך לא היה משהו לומר על זה?" שאלתי את ליל מפסיקה טיפה לרעוד."אנחנו עושים את כל שנה.הרחצה האחרונה של השנה.את תהני" אמרה ליל בחיוך והלכה קדימה,ואני אחריהן.פגשתי את לאו והאחרים הלכו לתפוס מקום."את בטוחה שתיהיה בסדר?"שאל אותי לאו במבט מודאג,אך טון רגיל."אני יהיה בסדר.אני איתך.וגם עם 7 אנשים.לא יקרה לי כלום.אני מבטיחה"אמרתי לעברו בחיוך.הוא גם חייך.הלכנו למקום שהם תפסו,וראיתי שאין אף אחד.מין הסתם,דצמבר עכשיו.ראיתי שכולם מורידים את הבגדים עד הבגד ים,והולכים לגשר שישר מוביל למים עמוקים.לאו ואני ראינו חנות קטנה,שמוכרת תה או גלידה."אני אלך לקנות לך תה"אמר והלך לחנות.אז הרגשתי מישהו תופס בידי."בואי,את לא מצפה להיכנס לאט למים,זה יהיה קר מדי"אמר ליל ומשכה אותי לגשר.ניסיתי להילחם,לא הראתי שמזיז לי ממש,צחקתי.אפילו שמעתי את לאו צועק שאני צריכה להרגע וגם צחק.ואז מייק ואדמונד תפסו לי ברגליים,וליל וקורטני בידיים,והם משכו אותי לגשר.
כניראה ככה הגעתי למצב הזה.לפני שהצלחתי להבין מה הולך,הם השליכו אותי בזריקה למים העמוקים,לפני שראשי ניכנס למים,הצלחתי רק להגיד שאני לא יודעת לשחות,ואז כבר לא הצלחתי לעלות על פני המים.