מתוך יומני

מתוך יומני
כשסבתי האהובה! עליה השלום בקשה ממני, קבלי את המתנה! היא שלך.
״סבתא לא! אני לא רוצה״
זו הייתה תשובתי.
שוב ושוב סבתא ביקשה ואני בסירובי נותרתי.
סבתא הכריזה ״אני באה לביקור בביתך״ תכיני לי את המיטה עם הדושק(מזרן) הקשה.
סבתא הגיעה, ואני שמחתי ביקור שלה אצלי זו חגיגה.
אבל סבתא רצינית מתמיד התעקשה ״יה בינתי זה שלך מלמעלה מכתוב לך״
ואני המשכתי בסירובי.
״סבתא זה מפחיד אותי״.

״הקב״ה מחליף את השעות ומיישר מעמדות״ היא מילמלה בערבית. ״כל אחד מקבל את שלו״.
״טוב יה בינתי עכשיו אני אגיד לך ואת תכתבי״

סבתא אמרה ואני כתבתי! אמרה וכתבתי! במשך שבוע ימים שהתה בביתי ופקדה עלי לכתוב את דבריה, וכתבתי כל מילה….כשסיימנו, סבתא אמרה ״עכשיו זה מופקד אצלך ואני רגועה.
התעקשותי לא לקבל את ״המתנה״…תקעה את חיי. עלינו להשתמש במתנות שהקב״ה נתן לנו…. רק כך נוכל לצמוח ולהתפתח. סירובי לקבל את המתנה המבורכת ולהעניקה לזולת!!! עצרה את חיי, והכבידה עליהם. היו חלומות היו מסרים, אפילו היו כאבים. לאט לאט נכנסה הבינה לליבי…והתחלתי אומרת את המסרים, נשאלתי ועניתי, ופתרתי ונתתי תשובות לשאלות… וקיבלתי את יעודי להיות הצינור שלכם להעביר את המסרים והידיעות. הברכה שורה בחיי…אין אדם יכול לברוח מיעודו, וסבתי האהובה עליה השלום מחייכת אלי מהמרום.