נולדתי לרקוד- פרק 1
יום ראשון ללימודים,התעוררתי והלכתי בצעדי "פוינט" לעבר חדרם של ההורים, רק אימא הייתה שם. חיבקתי אותה ונישקתי אותה בלחי , היא אמרה: "הכל יהיה בסדר." חזרתי בחזרה לחדר, התארגנתי,ויצאתי מהבית. הגעתי לשם..הרבה ילדים שאני לא מכיר,אבל שם..מרחוק… ראיתי אותה, "סטפני"..זאת שלמדה איתי בחטיבה, חיבבתי אותה בהתחלה עד שהיא גילתה שאני אוהב לרקוד שעברה ליד סטודיו הריקוד שרקדתי שם. היא הפכה אותי לבדיחה של השכבה, רק בגללה השפילו אותי,לא משנה כמה פניתי למורים, המשיכו להעליב ולפגוע. היא ניגשה אליי ולחשה לי באוזן: "אני מקווה שאתה לא רוקד יותר .לא הפנמת?" במין קול של זלזול. התעלמתי , והמשכתי לעבר הכיתה. סטפני?! את בכיתה שלי?! את גם בכיתה י'5?! היא ענתה: "כן בלרינה" וצחקקה .ניסיתי להתעלם, אבל עיניים התחילו להתמלא דמעות. נרגעתי והתיישבתי ליד בן,עיניים ירוקות שיער בלונדיני , הוא היה נראה חרוץ כזה ונחמד. הצלצול צלצל המורה נכנסה לכיתה..היא הביטה בי במבט חושד…היא אמרה: "נתן אליאן" תגש אליי בסוף השיעור. נלחצתי. לא הבנתי מה קרה..הכיתה הביטה בי וצחקקה, במיוחד סטפני שם..
תגובות (1)
אני ממש אהבתי, מחכה שתמשיכי ;)