אין לי שם לזה. תמודדו

היי.
תמיד כשאני בסערת רגשות אני כותבת כאן ואני לא מאמינה אבל זה יוצא דיי נחמד.
אבל דווקא עכשיו כשאני הכי מהכל לא יוצא כלום והאמת אני דיי מתבאסת.
מתחילה לכתוב ואז מוחקת ושוב ושוב…
הכל יושב לי על הלב ואני לא מוצאת את הזמן לכתוב… לכתוב בזמן הנכון שזה יסעיר אותי ויגרום לי לדפוק את הראש בקיר…
אני רוצה להתפרק, להיות כמו בסרטים שיש את הפינה הזאת שהם מרגישים הכי טובים ומתפרקים ויכולים לדבר אל תוך הלילה בלי שההורים יפריעו, שהם הולכים לים באמצע הלילה או סתם בשקיעה והחוף ריק והם צורחים ואז בוכים, בא לי גם אבל החוף תמיד מלא למורות ששתיים בלילה או ארבע לפנות בוקר.
בטח יצא לי מזעזע כי לא ממש הייתי כל כולי בתוך הקטע.
כן, אני מבואסת שאין מקום שאני יכולה להיות בו שמחה אפילו לדקה.
כן, אני מבואסת שאני לא יכולה לסמוך על אף אחד.
כן, כשחברה אומרת לי שמבאס לה לראות אותי, אני רק רוצה להעלם.
כי יש לה בית מושלם והורים מדהימים ואני הורסת לה, היא מקבלת הכל היא מושלמת אבל לא שחצנית, ולא כיף לי שדוקא אני מבאסת אותה.

אין לי איך לגמור את זה אז שיגמר ככה.