אישה בדרך

היא ראתה אותי מרחוק היא קראה לי והתחננה אליי תגידי לי שזה לא נכון הסתכלתי עליה בעצב זה נכון הוא איננו היא התחילה לבכות והייתה בהיסטריה היא לא ידעה איך לאכול את זה, איך לעכל את זה שהוא הלך אחרי זה היא נרגעה ובאה אליי שוב אני רוצה פרטים איך זה קרה סיפרתי לה את כל מה שאני יודע והיא שוב התחילה לבכות.
הסתכלה לשמיים וצעקה "תתה איך"
"תתה למה"
"איך לא שמרת על הנכד שלך?"
"תתה עדיין לא עברה שנה"
"תתה עוד חודש יש לך 11 חודש"
אבל שום דבר לא קרה היא המשיכה לבכות ואני עצרתי את הדמעות שלא יצאו וישטפו את פניי.
היא נרגעה ואמרה תעדכני אותי בהכל אמרתי אני יעדכן ואז חשבתי איך אני יעשה את זה, אם אני לא רוצה שזה היה אמיתי, אני לא רוצה להגיע לחדר עצוב שוב.
אני רוצה שיגידו לי שהוא חי והכל בסדר כל השאלות האלה עברו במוחי ועליהם אף אחד לא יכול לענות מלבדו.