אם יכולתי לעוף
אם רק היו לי כנפיים, הייתי הולך ברחובות, כנפיי פרושות מאחוריי. לא עף, אלא הולך. את הכנפיים הייתי שומר, מקדש, מחכה לרגע שבו אשבר ואעוף, אעוף מכאן, אעזוב ואשאיר הכל מאחור.
אם רק היו לי כנפיים, כנראה שלא הייתי עף. לא הייתי מרחף מעלה ועוזב, הייתי נשאר על האדמה היציבה. האדמה תמיד החזיקה אותי, תמיד נתנה לי כוח. האנשים שעליה תמיד נתנו לי כוח.
אבל כל עוד אין לי כנפיים, אני לא יודע. וביום שבו יהיו לי כנפיים, רק אז, כשאקפל את כנפיי ולא אמריא לשחקים, אדע בוודאות מוחלטת שאני באמת ובתמים מעדיף להישאר.
תגובות (2)
מקסים, התחברתי לצורת הכתיבה.
יפה… אהבתי!