אם רק היה לי את האומץ להגיב לך

אני לא מאמינה שעדיין לא התבגרת.
אתה כבר שנתיים בצבא, היית מפקד במגל והחלטת להיות לוחם בהנדסה והנה, אתה באמצע ההכשרה שלך.

אני מניחה שאתה עוד זוכר את כיתה ח' אם אתה ממשיך לרדוף אותי גם כשאני הכי רחוקה ממך.
הגעתי כמעט הכי רחוק שאפשר כדי לא להיתקל בך.
הגעתי לג'נין.

מה לא עשית לי בתיכון.
קיללת אותי, ירדת עלי כל שיעור, זרקת עלי דברים והאשמת אותי בחרא שלך.
מה אני כבר עשיתי לך? נולדתי? מצטערת. ההורים שלי אשמים בזה.

לא משנה מה לא עשית לי, אני כל פעם אמרתי לך שאני מצטערת וביקשתי ממך להפסיק.
לא הפסקת.
אתה גרמת לאנשים לשנוא אותי ולהסתכל עלי כיצורה.

כששברתי את הרגל, אתה עמדת שם וצחקת.

העדפתי לא להגיע לנשף כדי לא להיתקל בך.
גם ככה לא היה לי מה לחפש שם כי אין לי חברים מהשכבה.

גרמת לי לשתוק לכל כך הרבה זמן, את כל הבטחון שהיה לי פשוט השמדת לחתיכות.

אז הלכתי לתנועות נוער כדי להתנתק ממה שקורה בתיכון.
נהיו לי חברים חדשים ואיכשהו גם שם נתקלתי בך.
התחלת לפזר גם שם הערות, רק שהפעם אתה יצאת המוזר ואני החלטתי שלא להגיב כי אתה לא שווה את זה.

אז מגיע החלק הכי מפתיע.
אתה נהיית מפקד על ג'ובניקי העתיד ואני תצפיתנית.
די הופתעתי לשמוע שאתה לא לוחם , אבל לא כזה הזיז לי כי לפחות זה אומר שלא אתקל בפרצוף שלך במוצב שלי.
הקלה.
התעצבנתי כששמעתי מאחותי שגם כשאתה כבר בצבא, סיימת קורס מ"כים, אתה מ-פ-ק-ד אז אתה אמור להיות פי 2 יותר בוגר מהתינוק שהיית בתיכון ולא השתנית.

במשך שבועיים הצקת לה.
לך קשה לעבור הלאה?
לך, שמי בתיכון לא היה חבר שלך? מי לא רדפה אחריך,
אתה היית בין התלמידים המצטיינים בכיתה.
אז למה בצבא אתה ממשיך עם התינוקיות מהתיכון?

אם הייתי יכולה הייתי מגיעה עד לבט"ר ניצנים וצועקת עליך ולא אכפת לי מי היה שומע אותי.
אתה המוזר כאן. לא אני. אתה.

לך קשה להתבגר.

איך יכול להיות שבכל פעם שאני מנסה לשכוח מזה, אתה נמצא שם כדי להזכיר לי שתמשיך למרר לי את החיים.