אני מתבגרת ?

עבר הרבה זמן מאז שהחזקתי את העט והדף ביד , עבר הרבה זמן שחשבתי לעצמי למה בעצם הפסקתי, עבר הרבה זמן שבעצם שרתי לעצמי שהבנתי מה מרגיע אותי, עבר הרבה זמן שאני בעצם מבינה שהזמן הזה זהו זמן שעזר לי עזר לי להבין מה אני , מה אני בעצמי, מה הם הדברים שחשובים לי , מה הם הדברים שאהבתי כול החיים שלי, ומי הם שחשובים לי יותר מהכול, עבר הרבה זמן שבעצם ישנתי בשקט בראש ללא מחשבות בראש ללא שום הרגשה שמעיקה על ליבי בלי הרגשה שנותנת לי להרגיש שמשהו חסר לי, נכון היו את הרגעים שהייתי שבורה , נכון היו גם את הרגעים ששאלתי את עצמי עם מישהו שומע אותי אבל שעשיתי לעצמי את הסדר את כול ההפסקה הזאת מהכול הבנתי הרבה דברים , כמו שאומרים בחיים תמיד דלת אחת נסגרת ודלת שנייה נפתחת , ותמיד בסוף המקום שעצרת ורצית לעזוב תמיד חזרי לאותה התחלה , גם עם אמרת לעולם לא ,נכון זה כמו רכבת שבעצם ממשיכה עד הסוף אבל פעם חשבת לעצמך על העקרונות שלך על הדברים שאת באמת רוצה עם באמת פעם אחת , תעצרי תנשמי תשבי למה בכלל? למה אני עושה את זה? ולמי כול זה עוזר? ולמה הרע הזה? ולמה ? ולמה? אבל עם תעצמי את העיניים תנשמי עמוק ותגידי לעצמך זה עוד יעבור את תעברי את כול זה בשלום , אז את לא שונה את כמו כול נערה מתבגרת שמנסה להבין מה טוב ומה ישתנה , אבל ככה זה , ככה זה בעולם, תמיד משהוא אחר קם והשני נעלם , וכמו שאימא שלי תמיד אומרת ככה אנשים שקשה להם אז הם מחפשי את מה שטוב להם, אבל בין כול השקט הזה בין כול המחשבות בין כול אלא שסובבים אותי סביבם אני בעצם ילדה קטנה שמנסה להבין את עצמה , אבל עם תסתכלו על עצמכם תחייכו קצת תבינו שיש עולם יפה לא תמיד הכול רע ואפור , אז תקפצי תרקדי תנסי לעשות את כול מה שעושה לך טוב את תביני הרבה דברים , מכירה את הימים של הגשם שאת סגורה בטוח החדר הגשם שמטפטף זה כמו שקט כזה, יום של גשם אולי הוא דיכאוני אבל הוא בעצם מרגיע פעם הייתי רוצה להגיד לעצמי אבל זה לא תמיד קל , ללכת זה כמו שביל אבל ללא מעצור, ואולי זה הדמעות נמצאות עמוק בטוח העיניים והם סוחפות אותי רחוק , מכירים את המילה " אמת" , שאולי היא לפעמים קצת כואבת אבל לא תמיד יש את אלא שיגידו לך את האמת, שאולי האמת היא לפעמים שקר, שקר אחד גדול, לפעמים זה העיניים שמשקרות , אבל לעולם אל תגידי לא תמיד תקשיבי ללב שלך , תמיד תלכי אחרי מה שאת מרגישה , היו את הימים של שבירה נכון (אבל יהיו גם את הימים של השמחה ) אבל לא תמיד זאת אני , אז רגע למה אני חושבת לעצמי שאני לבדי פה , שהלילה יורד אני עוצמת את העיניים ואומרת נשאר רק עוד שעה שהבוקר יאיר , עוד חיוך שתוף באושר , שאני עוצמת העיניים אני לוחשת לעצמי יהיה טוב אל תדאגי מחר יום חדש , עוד חיוך שחבוי ודימה שחבוי בין כול המילים אבל בסוף עוד הכול יאיר , בין כול השינוי את בסוף תישארי איך שאת, כי את בעצם מה שאת רוצה , אחרי כול מה שאת עוברת, כי את מה שאת יודעת שאת אבל את לא מבינה את חלקך, לפעמים שאני יושבת בחדר אני לא שומעת כלום זה רק השקט הזה והדמעות שאני לא מבינה למה הם זולגים אולי זה משמחה ואולי זה מכאב, אבל כשרוצים באמת יש אני יודעת שעש מקום ועוד זמן שזה יעבור, אבל עם אני הסתכל בלב עמוק ביפנים זה באמת שווה, לפעמים זה נירא כאילו אני לבד מול כולם אבל זה ככה זה גיל שכזה שאת לא מבינה אותו ואת מה שהוא רוצה ממך , לפעמים את רוצה שהזמן יעצור אבל הוא עובר כול כך מהר שאת אפילו לא מרגישה איך שהוא טס , אבלך כשרוצים באמת אז יש את הדרך והכול עוד יעבור אז למה יש את הרגעים האלה שאני נשברת? למה יש את המצבים שאני לא מבינה למה הזמן פשוט נעצר? אבל ככה זה והגיל הזה עובר זה לכול אחת , ולמי את תמיד תלכי שכואב או שעצוב רק לאימא כי אימא יודעת אימא מבינה אימא זה מי שתמיד הייתה מרגיע אותך גם שהיית לבד בפינה אימא זה מי שנותנת את כול החום ואהבה שבא אימא זאת מי שיודעת מה טוב בשבילך , כי לאימא שלך יש לב שאוהב , ושתמיד יבין אותך, אז בין כול המילים שמעולם לא חשבתי לכתוב בין כול המילים שמעולם לא חשבתי להגיד את חייבת להגיד אותם לעולם לא תוכלי לשמור את הכול ביפנים גם עם זה כואב , אבל כמו שאומרים האמת כואבת לפעמים , זה כמו דף שאת חושבת על הכול , זה כאילו יש בך מנגינות שמעולם לא שרת עוד בעבר, אז לפעמים את מרגישה שבורה מרסיסים אבל זה יעבור ככה זה , גם עם אין לאן לברוח גם עם אין איך להסתתר זה יעבור, אני כמו הרוח בעצם שמסתירה את הכול את שוככת ואז שוב נזכרת ככה זה, כן המילים חוזרות על עצמם , המילים הם מתוך ספרים מתוך שירים והכול קורא לי , לא תמיד החיים הם סיפורי הגדות לא תמיד יש את מי שיבין אותך לא פחות כמו שאת , תפתחי רק אל הטוב שאת רוצה תפתחי את ליבך , ואז תירא שהדמעות הם סוג של מנוחה, תביני את ליבך, את עוד עדין מתבגרת שמנסה להבין את הטוב שאת רוצה בשבילך ,