אריק קלפטון על גיטרה

"אריק קלפטון,
על גיטרה קלאסית,
שניי חיוכים,
והם מתייבשבים.
היא מסמיקה.
אבל השני הולכת,
עייניה עוד שנייה בוכות,
היק מה,
והשנייה שמה לב.
בעצם- לא.
רק מחייכת.
והשנייה- סתם חיה בסרט."

את זה כתבתי במדורת ל"ג בעומר, וזה בעצם מה שקרה…. בערך. אינטימיות שלא הייתה מעולם. מה אני אגיד? ידידות…. סוג של?
טוב, הנה אני מסבירה למעוניינים לדעת למה כתבתי את השיר הבלתי מובן הזה.
לפני שנה, או אפילו יותר, הייתי ידידה של מישהו מהכיתה שלי, את זה אפילו אי אפשר להחשיב ידידות- עקיצות בצ'אט… קללות, צחוקים… כאלו. לא החשבתי את זה כול כך באותה תקופה, בהתחשב בעובדה שאני מחבבת אותו (גם עכשיו) מכיתה ד'. כמו שאמרתי בהמון סיפורים שלי- אני עדיין לא מוכנה לתת את החופש שלי בתמורה ללהיות נסיכה שלא תמצא את האביר הלבן שלה.
אז פעם הוא השוויץ נורא בזה שהוא מנגן בגיטרה יותר טוב מאריק קלפטון. גיחכתי לו ברפצוף, ואז הוא שלח לי את זה (ראו ברציתי להוסיף). ומאותו הרגע הייתי שומעת את השיר הזה בלופים, ריפיטים. כול הזמן. ובשבילי זה היה אלוהי. הייתץי חופרת על אריק קלפטון, ועך מנגינות גיטרה בכללי. אובססיבית. מחכה לרגע ש… לא יודעת, תופיעה אינטימיות בין שני ילדים שאחד מהן מבחיים שלו- והשני סתם חיי בסרט.
עכשיו אני מתגעגעת לידידות המינימלית הזו כול כך! זה היה אחד הדברים שהכי התלהבתי מהם, חשבתי שיש תקווה או משהו!
אבל אתמול גיליתי שיש לי יותר סיכוי עם האחים הזדוניים שלו מאשר איתו. או אפילו הרבה פחות.
באיזה שהוא שלב, כשהחושך כבר השתלט על כולנו, כל הלבבות, על המוחות… בכללי. אז החלטנו לקחת את הגיטרות (הילדים שיודעים לנגן) בהתחלה הוא ניגן.התיישבתי ממנו במרחק איש אחד. החברה שלו. הסתכלתי על האצבעות שלו. רק לרגע, ועל הפנים שלו. הוא ניגן בדיוקאת השיר הזה, שבדיוק לפני שנה הוא התפאר בו כול כך! עכשיו הוא אפילו לא הסתכל על ידיו כאשר פרט על הגיטרה… אלא רק חייך אלייה. הרגתי איך דמעות נקוות בעייני. נזכרת במה -שזה-לא-היה לפני שנה. שהינו שולחים אחד לה שני מה נחנו מנגינים, וכול כך רציתי לחזור לידיות הזו. הדמעות החילו לזלוג. והוא חייך אליה. היא הסמיקה והסיטה את מבטה. ואני לא יכולתי, פושט לא יכולתי. קמתי באיטיות, מרגישה אפילוט לא נבגדת, כי הרי אל היה כלום! זה רק חד צדדי! הגומיה עדיין אל מתוחה מספיק בשביל לפגוע! מה שלא נכון, כי זה פוגע. בי זה פגע.
הדמעות חרצו בפנים המפוחייחים שלי שלושה שבילים בכול לחי. במהירות דניאל (שם בדיו)עזר לי לקום וניגשנו אל המדורה. והתחלנו לדבר על זה שאנחנו מרגישים כאילו אנחו חיים בסרט… לא בדיוק הצלחנו לתאר אחד לשנה מה זה מרגיש… אבל שנינו הבנו.
ואז הגיעו האחים של הגיטריסט, ולא של דניאל… שהתחילו לזרוק אבנים, בצורה כזו שהגיצים עפו לעברי. סדיסטים, הם קראו לי סבתא, ואמרו שזה כיף לראות אותי נפגעת מגיצים, ואני, מחוייכת, מנסה להסביר להם (בן 6 ובן 9) שהם עושים רע לנאשים. אבל הם אמרו שהגיטריסט, אח שלךהם, גרוע הרבה יותר. המ שלא נראה לי הגיוני. אז אמרתי שאני שמחה שלא הייתי אצלם בבית.
הם צחקו על זה ששרטתי את עצמי, ואני פרעתי את שערותיהם בחיבה וצליתי להםפ מרשמלו- למה? לא יודעת.
הם הפסיקו באיזה שהוא שלב, אחרי שאבא שלהם ניסה להסביר להם, ואז אני חיזקתי אותו… אז הם הפסיקו.
ברגע שהייתי צריכה ללכת, חיפשתי את התיק והסנדלים שלי באזור, מסתבר שגיטריסט- עמד\ישב בדיוק לידם, מנסה לנגן משהו, עם אייפון על ברכו, לומד מהשיר, מהתנועות של הגיטריסט. הכנסתיא ת ז'אקט ואת המים פנימה, אל תוך התיק שלי, שנראה לי מגוחך למדי, והתחלתי לשים את הסנדלים שלי…
"מה אתה עושה?" שאלתי. הוא עצר את המנגינה ופרט טיפה על המייתרים הוא אפילו אל ישר את מבטו אליי.
"מנסה ללמוד משהו.. לנגן" הוא גיחך, מבטו מוסט אל הגיטרה, ושוב אל האייפון, הוא הפעיל שוב את המניגנה, שלא שמעתי.
"בהצלחה" קמתי, אפילו לא מתנערת מהחול. והלכתי.,
זו מדורת ל"ג בעומר! בנות שחושבת שאת לסבית, אינטימיות שלא הייתה פוגעת בך, זכרונות פוגעים בך…
ואת חוזרת הביתה ומנסה להסביר לאימא שלך למה הפלאפון שלך נפל את תוך כוס של מיץ ענבים, וגם מנסה להסביר למה שרטת את עצמך בנעץ….
שנה הבאה אני אלמד גיטרה ואראה לגיטריסט שלהיות חסר שמיעה אבסולטית ולנגן ביגטרה זה חסר טעם!