אתאיסט? תכבד! מאמין ? תברר!

יש אלוהים?, השאלה הגדולה. אז יש לי תשובה. שאיתה אני מרגישה בטוחה.
אין. לא היה. ולא יהיה.
אולי יש כאלה שיחלקו עם הדעה שלי, וזה בסדר גמור. אבל זאת הדעה שלי.
ולא משנה כמה אני אסבול מקללות של זונה, מכוערת, את מכוערת כי אני לא מאמינה, לכי למקום שלך, ועוד. אני אמשיך לא להאמין. גם אם ידיד טוב שלי, יגיד לי שוב שהסטטוסים שלי שבעד אתאיסטים פוגעים בו ובדת שלו ולדעתי זה ממש לא. כי אני נזהרת. אני אמשיך ללכת עם האמת שלי.
אני לא מבינה למה אי אפשר לקבל דעה שונה משלכם. טוב נו לא כולם. אבל הרוב, אפילו להורים שלי. האנשים שהכי קרובים אליי, שמבינים אותי בכל, לא מצליחים להבין את הדעה שלי.
איבדתי אמונה באלוהים בגיל 11. אז לא ידעתי כלום על זה , ומאוד נלחצתי שאני שונה. אז במשך שנתיים של סבל וכאב, בתקופה קשה הסתרתי את זה. ועד שהיה לי האומץ לספר לחברה הכי טובה ולהורים, זה לא היה כמו שציפיתי. חלק טוב וחלק רע. בתחילת השנה, עשיתי הרצאה לחצי כיתה על אתאיזם. הכיתה שלי תומכת, מבינה אין מקובל או לא. יש את הבולט ואת הפחות. לא יורדים על אף אחד. כל הכיתה חוץ ממני, מהחברה הכי טובה שלי, ומעוד ידיד רחוק שלי, מאמינים באלוהים. לכן זה היה קשה. היו הרבה שאלות כמו " איך את מסתדרת בחברה?" או " מה עם משפחה?" וגם שאלות כמו " למה לדעתך אין אלוהים?" עניתי לכל השאלות. אבל השאלה הראשונה שציינתי, משכה את תשומת לבי. עד אז? הסתתרתי מהחברה, לא חשפתי דעות. לא כלום. אטומה. מפחד. מסתבר שכמה ילדים שבואו נגיד, רחוקים מלאהוב אותי, שמעו את זה מבחוץ. בכל זאת כיתות בחצר. כמה ימים אחריי זה, בתחנת האוטובוס הם קללו אותי, "זונה", "מושפלת," במקום להודות לה' שברא אותך ככה את אומרת שהוא לא קיים? תשרפי בגיהנום." ועוד. אבל זה לא הפריע לי, כי אחריי שנתיים לא פחד אני לא מתכוונת לחזור בתשובה שלי. או בדעות שלי. מספיק שתקתי. הגיע הזמן לעשות עם זה משהו. ברגע הזה קיבלתי ביטחון ענקי לענות להם. אני ילדה שמודעת לחסרונות וליתרונות שלה, אבל בטחון? לא בשמיים. " לא אכפת לי מה אתם חושבים, אני שמה פס, אין אלוהים, לדעתי, אני חושבת ככה, החלטה שלי, לא שלכם, לא כולל אתכם למה בכלל אכפת לכם, אז אני אשרף ב'גהינום' לא נורא." הם היו המומים כי הם הכירו אותי בתור הביישנית. השתקנית והפחדנית. אז זהו. הורדתי את המסכות שלי. NO MORE. אני אדם בפני עצמו ולא קיר.
הם צחקו על הנאום שלי. " תהנו בלבזבז את זמכנם על קללות בשבילי," אמרתי מורידה את האוזניות, אוזניה אחת לא אבדה כך ששמעתי קצת. החזרתי את האוזניות למרות שרק אחת עבדה, הגברתי. תוך דקות מספר הגיע האוטבוס. הם ישבו בתחנה. ואני עליתי. ביקשו עוד שאני אשלם עליהם. מצחיקים. טוב לנושא שלנו. אמונה באלוהים. אותם ילדים סיפרו לילדים שכולם פוחדים מהם המכונים 'ערסים' על זה שאני לא מאמינה ובמשך שבוע שלם ספגתי קללות של זונה. מושפלת, מטומטמת. לכי להזדיין. ועוד. באמת סליחה על הבוטות אבל אני כנה מאוד כרגע. עד כמה שזה נשמע אכזרי. נהנתי מזה שיש אנשים שאוהבים לרכל עליי, ולנסות להוריד אותי כי אני לפניהם. לא קיללתי פעם אחת. לא פגעתי. אמרתי את האמת שלי וזה נפסק. עד להיום בשיעור תגבור במתמטיקה. שלוש מתוך שש ילדים קללו אותי במשך ארבעים דקות אל זה שאני כפוית טובה, זונה מכוערת, מושפלת, פריקית שחותכת ורידים. לפרוטוקול אני ממש לא חותכת. הם שאלו על המוזיקה שלי. אמרתי רוק, קור, מטאל, גראנג', בשילוב עם הלבוש השחור שלי, צמידי הניטים, השרשרת הכחולה שלי. האיפור השחור והקל שלי , והקשקושים על הידיים שלי עם שיערו שאני חותכת. ואני לא. שוב סטיגמה. במשך שעה גם מחוץ לשיעור כשחיקיתי לחברה שלי שמסיימת 15 דקות אחריי כי היא בשיעור ואני בתגבור וזה שונה, הם המשיכו. עד שבסוף הם התעצבנו ממני והתאיישו מלקלל, ומה אני עשיתי בשביל כך? , אמרתי את האמת שלי. והמשכתי בשלי.
המסקנה כאן היא שלא צריך לשנות דעות או לא ללכת עם האמת שלך בגלל שלמישהו זה לא טוב בעין. לדעתי הם מושפעים שמשחקים אותם צדיקים. זה שקרא לי זונה היה עם כיפה שחורה. מה זה אומר עליו? צבוע!. דיי כבר לשפוט. נמאס מסטיגמות. אני אתאיסטית. כן ואני גאה בזה ולא אכפת לי יותר. נמאס לי להחביא את זה. ואני אגיד את זה למי שאני רק אוכל. כדי לעשות מחאה?! לא! כדי לא לשבת בשקט. ומאמינים? אני לא רוצה לפגוע בכם. חברה טובה שלי מאמינה. הורים מסורתיים+. משפחה מורחבת? דתיים! אבל כמו שלי נראה הזוי שאתם מאמינים שים נחצה לשניים, ואני מכבדת אתכם ולא אצא עליכם כי יש לי דעה שונה. תכבדו אותי שאני מאמינה בכוחות היקום ובעצמי. אני לא אבוא למאמין עם חזיר בפנים. כמו שאני לא אבוא לאתאיסט ואבקש ממנו להשלים מניין בבית כנסת. פשוט נמאס מהחברה הזאת. אל תפחדו להגיד דעות. אם לא תגידו, אתם תתחרטו על זה באמת. אני מקווה שלא פגעתי באף אחת או אחד מכם. שהבנתם את הכוונה שלי. ושאתם מסכימים.. תודה על ההקדשה של הזמן שלכם. אני באמת מקווה שזה יעזור במשהו. פרקתי אבן מהלב. ואני מאוד מקווה שלכם זה לא קורה. עוד משהו ששכחתי ממש לפני הסוף. אמרו לי ללמוד תנך וגמרא ולא להכריז שאני אתאיסטית עד גיל 18 . אז אני אתחיל מהסוף. אני בטוחה בעצמי. אני למדתי תנך ושוב משפחה דתית. ושאני הצעתי שמקום לצאת עליי,[ אמרתי לערסים היום.] שיבררו. ואחד מהם זה עם הכיפה אמר" אין לי חיים שאני אברר מה זה ולמה זה?!" עניתי לו. " אם אתה כאן. מנסה לפגוע בי ולשנות את הדעה שלי. שאני מאוד בטוחה בה וגם אמרתי את זה כבר כמה וכמה וכמה וכמה פעמים,ללא הצלחה סימן שאין לך חיים." ושוב המשכתי בשלי שוב. לפני שמסיקים מסקנות. תבררו. בסדר? בסדר.