את כבר לא שלי, את שלה

שוג שלי, אני אוהבת אותך, אני רוצה שתדעי את זה תמיד.
הכל התחיל בסוף שנה שעברה, התחלנו לדבר ולהכיר אחת את השנייה,
אנחנו כל כך שונות, את מתחילה עם כל בן שעובר לידך, יש לך תספורת מגניבה,
שני גלחים בצדדים, ובלונדיני באמצע, ופנים כל כך יפות, מלאכיות,
יש לך גוף של ילדה, מעשנת, עושה חיים משוגעים, היית בערך עם מאה בנים
ואני,
אני זאת ששומרת עליך שלא תגזימי, אני האחרית הרגועה,
זאת שכשהיא לוקחת שחתה כולם שואלים אותה, "את!? את מעשנת!?"
כל הקיץ בילינו ביחד, על הסוסות, מטיילות, ישנו ביחד יותר מחצי מהלילות, פשוט היינו אחיות. והיה לי טוב, וגם לך, אהבו אחת את השנייה, ואנחנו עדיין אוהבות, אבל בתחילת השנה שתינו עברנו לבית ספר אחר, ועכשיו אנחנו בקושי נפגשות, למרות שאנחנו שכנות, שתינו הכרנו אנשים חדשים, חברות, חברים, לך יותר קל ממני, אני יודעת,
הייתי רוצה להגיד לך שכל פעם שאני רואה אותך עם הילדה הזאת, החברה החדשה שלך, דנה, אז אני מקנאה בה נורא, אני יושבת כאן ובוכה, כי את כבר לא שלי, את שלה,
אני לא מסוגלת לשמוע אותה שואלת, "שוגי שלי, כמה את אוהבת אותי"?
פעם זאת הייתי אני ששאלתי, והיום זאת היא,
אני רואה אתכן הולכות ביחד, משלבות ידיים, ואני מקנאה, מקנאה בה שהיא זכתה בך, שהיא שלך, כל כך קשה לי שאת כבר לא שלי, גם לך קשה אני יודעת, אין לך עם מי לדבר, כי הדנה הזאת היא סתם סתומה, והיא לא באמת מבינה, כמו שאני הייתי ועדיין מבינה,
מבינה את הקשיים שלך, את ההתלבטויות, את הרגשות והאהבות,
שוג שלי הבטחנו שנשמור על קשר, וזה באמת מה שקרה, אבל זה פשוט קשר רע,
את מתקלקלת, את לא רואה? אף אחד כבר לא שומר עליך,
ומי כמוני וכמוך יודע שאת צריכה שמירה צמודה,
אני מתגעגעת לימים וללילות שהיינו ביחד שעות על גבי שעות,
אני מתגעגעת לחיבוק החם שלך, לנשיקה הקטנה על האף, לשיחות שלנו,
שבהם רוב הפעמים את סיפרת ואני הקשבתי, ועכשיו, אף אחד כבר לא מקשיב לך באמת.
שוגי שלי, אני תמיד אהיה כאן בשבילך גם בעוד מאה שנה,
ואת? את תהיי שם בשבילי כשאני אטבע?