את

Moon Llight 18/03/2014 517 צפיות 5 תגובות

איזו אישה מוזרה את.
ממש כמוני.
את אומרת שאת רוצה להיות איתי, אבל עובדת כל היום. את לא עשית הפסקה שרציתי להראות לך את הציור או מה שזה לא יהיה שעשיתי הפעם.
אפילו לא פעם אחת.
את אומרת שאני יפיפייה כמו שאני, אבל את הורסת לי את הביטחון.
את גורמת לי להרגיש שמנה ומכוערת ולא מוצלחת.
את אומרת שלהעתיק עם שולחן-אור במקום לצייר בעצמי זה לא יצירתי, שאולי אני מבטיחה לעצמי תוצאה יפה אבל אני לא משיגה אותה בזכות עצמי.
את לא מבינה שאני עושה את זה כי אני חייבת להרגיש לפחות פעם אחת שאני מוכשרת במשהו,
את ממש לא גורמת לי להרגיש ככה.
את, עם הציורים המושלמים שלך שמצויירים על קנבסים גדולים בצבעי שמן.
את, עם הגזרה המושלמת ונטולת הדיאטות שלך.
את, עם הדוקטורט והציון המגוחך בפסיכומטרי שהושג בלי ללמוד בכלל!
את! שבכיתה ג' כשעוד לא הצלחתי לקרוא סיפרו לי שבגילי קראת ספרים של שש-מאות עמודים!
את!!! שמעולם לא טרחת לחשוב למה אני מסתרגרת בחדר שלי!!!
משותקת למחשב!
למה אני לא רואה איתכם את הסרט בסלון?!
כי אני לא מסוגלת להתמודד עם מה שאני ארגיש בפעם הבאה שנרצה לראות סרט! אבל לא נעשה את זה כי את עסוקה או עייפה!
ובפעם שאחריה!
ובזו שאחריה!!!
את… את אמא שלי.


תגובות (5)

מרגש.. מקווה שלמרות הז'אנר לא כתבת על אמא שלך..

18/03/2014 11:26

אימהות לא תמיד מבינות, לפעמים צריך לבוא אליהן ולומר להן את זה בפנים, רק אז הן קולטות, מנסיון- זה עובד רק ככה..

18/03/2014 11:30

מרגש ויפה. חבל לי לשמוע שזה מדבר על אמא שלך.
אני מסכימה עם מאיווש 2772. הם לא תמיד מבינות.. צריך להגיד להם..

18/03/2014 12:12

אני מבינה אותך, טדי. אמנם רוב הדברים שכתבת לא מתקיימים אצלי, אבל אני מרגישה אותם רגשות בדרך שונה. אימהות יכולות להיות כל כך מבלבלות.

18/03/2014 15:52
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך