בחיי המתבגרת- פרק 2

"הי ניק" זה היה יום שישי בלילה, בערך שעה 12, חיכיתי בחוץ לניק שיאסוף אותי למקום בו הבית שאנחנו נפרוץ.

לפני שאני ממשיכה, כמה פרטים על ניקו:
שם מלא: ניקולאס.
גיל: 16 וחצי, בכיתה י'א, (גדול ממני בשנה)
מראה: שער שחור, עיניים כחולות- ירוקות. טיפה שרירי.
כינוי: ניק.
ובחזרה סיפור:

"מה קורה?" הוא נשק לי על הלחי.
"סבבה.." עניתי.
"טוב, את מוכנה?" הוא בחן את התלבושת שלי ואת השאר כמו בצבא.
"כן, זזים?" חייכתי חיוך גדול, אני די התרגשתי, טוב, לא כל יום אני פורצת לבתים!!
"אממ..ניק, רק שאלה קטנה.." והמשכתי, "מה אנחנו ניקח מהבית?"
"אממ.. לא יודע, אולי..כסף?!" גיחך.
"כמה..כמה כסף?" בלעתי את הרוק שלי.
"התחלת לפחד?" הוא צחק.
"אולי.." אמרתי בשקט
ניק חיבק אותי ואמר "אל תדאגי, לא ניקח הרבה כסף, אולי איזה…חמש מאות שקל.."
"טוב," הרגשתי חסרת אונים.
אבל 'לקחתי את עצמי בידיים' ולא נכנעתי ללחץ שלי.
"טוב, כנסי לאוטו.." אמר ופתח את הדלת כמו ג'נטלמן.

"הי, אחי!" פגשנו את החברים של ניק.
"מי זאת היפיופה שלידך?" אמר אחד.
הם בבית ספר שלי והם לא מכירים אותי,
וזה לא מפתיע אותי, בשכבה אחת יש 5 כיתות והם גדולים ממני בשנה!!.
"אאחחאמ.." השתעלתי בכוונה כדי שיגיד משהו.
"היא פורצת איתנו." הכריז ניק.
"מה?" הם הופתעו.
"כן, ומישהו רוצה להגיד משהו?" הרים את קולו.
ניק הוא ראש החבורה, אף אחד לא יעז ללכת נגדו ואם כן אז שיגיד ביי-ביי לחבורה הכי מקובלת בבית ספר.
"לא," "לאא" הם הנידו בראשם בפחד.
"תודה.." לחשתי לניק.
"זה כלום." הצטנע.
"טוב, הולכים?" אמר אחד והלכנו.
עלינו על הגג של הבניין, ומשם היינו צריכים לרדת ולהסתכל דרך החלונות אם יש בדירות אנשים או לא.
"זה בטוח?" שאלתי בפחד,
אין לי דרך לתאר את הגובה חוץ מלהגיד שדרך הגג פשוט לרדת למטה דרך חבל שקשור אל המותניים שלי שאחד מחזיק זה **מאוד** מפחיד.
ירדתי למטה צמודה לניק.
"אה, אין שם אנשים!" צעקתי.
"שששש.." אמרו לי כולם.
"אין שם אף אחד. אפשר להכנס לשם דרך החלון" לחשתי.
"יאללה, תסתדרו בשקט, אנחנו נכנסים," לחש ניק.
נכנסנו דרך החלון, היה שקט ואנחנו היינו שקטים.
"תחפש שם!" "ואתה תחפש שם!" ניק פקד על כולם. "ואת לא הולכת לשום מקום, את נשארת לידי" פנה אליי.
היינו מאחוריי הספה כך שאם דייר שגר בדירה יראה את הפורצים הוא יראה רק את דני, ומייקל.
נשארנו חצי דקה צמודים זה לזו בשתיקה, הסתכלנו אחד על השניה בלי להגיד כלום.
הוא התקרב אליי עוד יותר שממש אין רווח.
"אממ.." יסיתי להגיד משהו
אבל הוא שם אצבע על פי ואמר "ששש.."
הוא קירב את פיו אליי וניסיתי לזרום ו..
זה קרה כל כך מהר!!
בקיצור, התנשקנו.
"מה..מה זה היה?" שאלתי אחרי.
"את לא רצית ל.." לא סיים את המילה.
"אנחנו ידידים!" לחשתי.
"ניק, מצאנו 450 שקל.." פתאום מייקל בא.
"יאללה זזים." אמר ניק ויצאנו.

כשניק הסיע אותי חזרה לבית היה שקט, לא דיברנו.
"אז..מה יהיה? אנחנו חברים?" שאלתי לבסוף.
"טוב, כבר מאוחר, נדבר מחר" הוא התחמק אבל לא היה לי כוח להתעקש אז הלכתי.

-ההמשך יבוא-