ביקורת כנה לסרט "גט" מאת רונית אלקבץ

סרט מטלטל ומתיש נפשית,
ואם כן כתוב בצורה פנומנלית, שנונה,
וקאסט השחקנים מעולה עוד יותר.

בסרט רואים את הסיפור של ויויאן,
אישה עגונה שנמצאת במרדף ממושך ומתיש אחרי
הדבר הכי בסיסי בעולם – חופש.

המשפט שלה אורך יותר מחמש שנים.
חמש שנים של סבל, של ייאוש, של התשה,
של השפלה, של חוסר שוויון ושל כליאה בוטה
של הנפש שלה.

בשבילי האישה הזאת עברה אונס יומיומי.
במשך 5 שנים הנפש של האישה הזאת נאנסת וכואבת.
עד שסופסוף בעלה מחליט לתת לה את הגט,
ואפשר לראות את ההקלה האין סופית בעיניה,
עד שהחופש לעולם לא היה קרוב יותר – במרחק של מילימטר מהיד שלה,
הוא מתחרט.
היא נשברת. בתמורה למעשה הנלוז שלו הייתם מצפים שיאסרו אותו, לא?
אז לא. האישה היא זו שהיא נענשת.
כמובן, היא אישה. אין לה זכויות. אין לה מילה. היא צריכה לדעת את מקומה.

אלו הפנים של המדינה שלנו ושל הדת שלנו.
כן, זהו סיפור מ2014. הייתם מאמינים?
ממש הצבה של מראה מול הפרצוף של המדינה שלנו.

"מגורשת! מגורשת! מגורשת!"