בפעם האחרונה

בפעם האחרונה….

בפעם האחרונה שהייתי בבית חולים היה לפני חצי שנה .
את שכבת לך במיטה ולא הרגשת טוב כולנו היינו מסביבך כל יום אבל את דאגת לכולם חוץ ממך כיאלו ידעת שמפה את לא תצאי בריאה דאגת כל יום את דאגת לאחרים לכולנו למשפחה במיוחד לסבא תמיד היית שואלת איך הוא ? איך הוא מרגיש? ואנחנו אמרנו שהכל טוב וחייכנו היינו מביאים אותו לפעמים לביקור ואת היית מאושרת וגם אנחנו.
אני זוכרת הימים שבהם היינו באים לבקר אותך כל המשפחה היינו יושבים מדברים כיאלו כלום לא קרה ושהיינו יוצאים מהחד שלך פשוט היינו נשברים ובוכים בחוץ.
לא רצינו לבכות לידך לא רצינו שתראי אותנו שוברים היינו צריכים להשיאר חזקים בשבילך. ניסינו להראות לך שהכל כמו תמיד, ששום דבר לא השתנה מהשגרה שלנו אבל את שהכרת אותנו כל כך טוב את ידעת כשאנו לא לידך אנחנו נשברים.
אני זוכרת את החגים שהיית מבקשת לצאת מבית החולים ולהיות עם המשפחה למרות שזה היה קשה אנחנו הפכנו עולמות כדי לעשות כל מה שתרצי רצינו שהיה לך טוב.
אני זוכרת את ההיום האחרון שבו ביקרתי אותך בפעם האחרונה היינו הנכדים והדודים והילדים שלך צחקנו דיברנו כיאלו כלום לא קרה כיאלו המצב לא התדרדר למרות שהוא כן הבת שלך הקטנה נשברה היא לא יכלה יותר היא יצאה לבכות בחוץ אחרי זה גם הבת הגדולה שלך לא יכלה יותר והיא גם יצאה לבכות ואנחנו מחוסר אונים לא ידענו מה לעשות להישאר איתך ולהמשיך או לצאת ולחבק אותם ולתמוך בהם.
והיום אני נכנסת לבית חולים אחרי חצי שנה כל הזיכרונות שוב צפים איפה החדר באיזה קומה הכל .
ושיצאתי אמרתי לי בלב אני שונאת בית חולים !!!!