בקי קטנטנה וכל כך עצובה וכל כך חרדה

שבת ברוכה לכולכם

בעקבות מפגש עם חברים אשר כל אחד שחזר את עלייתו ארצה לפתע חשתי דמעות בעיני כי נזכרתי בכל מה שארע מאז עזבנו את ביתנו המפואר ועלינו ארצה וזאת מתוך אהבה להגיע לארץ האבות לארץ אשר מ-4 כנפי תבל יעלו כל היהודים ארצה הארץ שלנו.

האירוע שהכי נחרט בראשי והוא אירוע שמלווה אותי גם כעת כשאני כותבת על כך בחרדה ובחלחלה.

לאחר 5 ימי הפלגה הגענו לחיפה . כולנו הועברנו לאולם ענק משהו בסדר גודל כמו אצטדיון.

בתוך האולם זה התרכזנו כל האנשים ולאורך שולחן ארוך ישבו 5 – 6 פקידים שאיש לא הבין מה הם מדברים.

אני זוכרת שהם שינו את כל שמותינו הפרטיים כאילו הפכו אותם לשמות ישראלים וזה היה ממש מעליב.

לאחר שסיימנו עם הפקידים כולנו התקדמנו לעבר היציאה ומה מחכה לנו מעבר לאולם הענק הזה איש לא ידע.

ועכשיו מגיע הסיפור שלי שהשאיר בי טראומה השפלה וכאב לב.

ליד דלת היציאה היו כמה אנשים אשר ריססו עלינו כן בדיוק ריססו כדי לחדד את אוזניכם הריסוס היה כמו זה המרססים על תיקנים וצרות אחרות משהו כמו 400 K אך הריסוס שלהם היה דרך מיכל גדול והם ריססו אותנו כן הם ריססו אותנו.

זו הייתה קבלת הפנים לבקי הילדה המפוחדת הילדה כל כך קטנה אשר נחשפה לאירועים כואבים ממש טראומות.