גם אני קורבן של בריונות וזה סיפור חיי..
הבריונות שחוויתי, וההרס שהיא גרמה…
טוב, אז גם אני קורבן של בריונות ומהקשות שביניהם, הכל התחיל בגן….
לפני שאני מספרת את הכל אני אספר שההורים שלי התגרשו שהייתי בת פחות משנה כשאבא שלי בגד באמא שלי…
הייתי ילדה תמימה, קטנה, ושמנמנה, הייתי הולכת לגן בשמחה כל יום, וחוזרת שמחה אבל עם חוויות לא נעימות כל כך, הייתי מגיעה לגן, הולכת למצוא במה לשחק, לא היו לי חברים, אך אחד לא רצה אותי, כולם שנאו אותי, ולא כי פגעתי, כי אני לא! אלא כי אני שמנה… אני לא אהבתי את מה שעשו לי, אז התחלתי להרעיב את עצמי, לא הייתי אוכלת כלום, ירדתי 12 קילו שלא הייתי צריכה להוריד…
היו צוחקים עלי, לא מתייחסים אלי ומעליבים, גם אחרי שהרעבתי את עצמי והרזיתי, הייתי משחקת לבד ומידי פעם ביחד עם ילדים, ואז, עליתי לכיתה א׳, לא הכרתי אף אחד מהילדים, הייתי כל בוקר בוכה שאמא הייתה נפרדת ממני, הייתי לבד בהפסקות, לא התייחסו אלי, ואלו שכן, רק קיללו וצחקו, ואני, רק הייתי שותקת ובוכה בבית לאמא, וכשהייתי מספרת לאבא, הוא היה בא לבית הספר כדי להעמיד את מי שפגע בי במקום ותאמינו לי שבדרכים לא נעימות, אבל לא נתתי לו, אפילו כשהייתי בכיתה ד׳ הוא הגיע לבית של ילד שהיה נטפל אלי באופן קבוע במטרה לפוצץ אותו ואת ההורים שלו אבל בגלל שאבא שלי טמבל גדול ואני מרשה לעצמי להגיד את זה, איך שהוא הגיע הוא התחבר להורים וישב איתם לקפה…
ואז הגיע מלחמת לבנון השניה, הפכתי לילדה עם חרדות וזה היה מעיק עלי עוד יותר, והתחלתי לקבל טיפול לחרדות (הטיפול לחרדות שלי נגמר לפני שנה וחצי, אני כבר לא חרדתית).
לאט לאט גדלתי והמשכתי לחוות הצקות בלתי פוסקות, ואם הייתי יודעת מה זה התאבדות באותה התקופה, הייתי עושה את זה, כשהיו באים אלי חבורות ותוקפים, לא ידעתי איפה לקבור את עצמי… ואפילו בנשף הסיום של כיתה ו׳ היה צריך בן זוג, חיכיתי כל כך למישהו שיציע לי, שיראה שאולי למישהו אכפת ממני, וזה היה לשווא, הייתי נואשת כל כך, שבאתי לבנים והזמנתי אותם בעצמי, רק כדי להיות יחד בנשף, כולם סירבו וצחקו לי בפנים ועשו על זה בדיחות וכל השכבה צחקו עלי, הייתי בדיחת השנה, כל היסודי היה ממש סבל גדול, אבל כשסיימתי אותו, החלטטי לפתוח דף חדש! לנסות להכיר חברים, ולהיות ״מקובלת״ שזה משהו שאף פעם לא הייתי, עליתי לכיתה ז׳, וביום הראשון, הגעתי עם חיוך, והוא ירד לי כשנכנסתי לכיתה, מי ששלח מבט סובב את הראש וצחק בקול ואני בטוחה שבמטרה כדי לפגוע בי, נפגעתי, אבל לא נתתי לזה להרוס לי, הלכתי לבנות , הצעתי להם להיות חברות שלי, הן הסתכלו אחת הל השניה וצחקו לי בפנים, אני זוכרת את כל זה כל כך ואני תמיד בוכה שאני נזכרת בכל הבריונות שעברתי בחיי, כמובן שאף אחד לא היה חבר שלי גם בכיתה ז׳, מתוך 9 כיתות ז׳ כולם נידו אותי וכמובן עוד ילדים שלא נראו רזים או יפים… אפילו כשפגשתי ילדים מהיסודי, הייתי אומרת להם שלום כשעברו לידי והם בכלל לא ענו וזה היה מביך ומעליב, לא עשיתי להם כלום וזה היחס… בחודש הראשון, היה מקרה שכל השכבה צחקה עליו, היה מדובר על זה שבשירותים מישהי פספסה בטעות , וזה הפך לבדיחה, והיא הייתה מאחת הבנות היוצר אהובות בשכבה והיא הייתה מהכיתה שלי, והבנות שהפיצו את השמועה הן שתי בנות מהכיתה שלי, אבל כדי לצאת מהאחריות, כשילדים שאלו מי המציא את זה, הם פשוט אמרו שאני עשיתי את זה, ולמעשה עד שבאו ילדים וצעקו עלי לא ידעתי על המקרה.. לבסוף כשהבנתי מה קרה, הלכתי לשתי הבנות שהפיצו את השמועה, לקחתי את המעט ביטחון ואומץ שהיה לי, נעמדתי מולן, ואמרתי: מה לעזאזל עשיתי לכן שאתן כבר חודשיים מתחילת השנה מתנכלות אלי? לע עשיתי לכן כלום, למה אתם ממציאות שאני המצאתי את הסיפור שפגע בילדה מהכיתה שלמעשה שתיכן יודעות שאלו אתן אשמות ולא אני? הן פשוט ענו לי, שתינו יודעות שאת אשמה, הן דחפו אותי והלכו, עוד מקרה שקרה לי, היה במעבדת מדעים, ישבתי בשורה השלישית מתוך ארבעה, ישבתי לבד כי אף אחד לא רצה אותי, ומאחורי ישבות שתי הבנות מהמקרה הקודם ועוד ילדה שלמעשה היא שכנה שלי ואנחנו לא סובלות אחת את השניה, הן עשו עלי מה שנקרא ״אמבוש״, הן התחילו לזרוק עלי נירות ומטוסים והתלוננו למורה שאני מפריעה, וכמובן שנענשתי על כלום, כשהן ראו שאני מתעלמת הן התחילו לעשות קולות של נפיחות ושיהוקים ואמרו שזה אני ושוב הפכתי לבדיחה, באיזה שלב ארזתי את התיק שלי, קמתי, יצאתי מהכיתה, המורה יצאה אחרי ומעקה עלי שאחזור ואני הסתובבתי לכיוונה ואמרתי לה שלא בא לי והיא יכולה לקפוץ לי , לא האמנתי שהיה לי האומץ לומר דבר כזה! הסתגרתי בשירותים, התקשרתי בוכה לאמא, והיא התקשרה למורה שלי והוא כמובן רק כעס עליהן וזהו וזה לא מה שמנע מהם להמשיך לפגוע בי…,עוד מקרה שקשה לי לשכוח הוא מקרה שקרה בכיתה שלי, שהגעתי בבוקר, ועל השולחן שלי היה יתוש גדול, לא היה לי ממש עצבים אליו אז לקחתי ספר עבה והרגתי אותו, וכמה ילדים באו והתחילו לצעוק עלי על זה שהרגתי יתוש! אני התעלמתי עד שילדה לקחה את הספר וזרקה אותו עלי, זה שבר אותי, ברחתי והתיישבתי במחבוא שמצאתי אבל עם המזל שלי רכז השכבה ראה אותי, ולקח אותי לבירור, הוא טיפל בילדים אבל אני כבר נכנעתי, התחלתי שביתה, לא הסכמתי להגיע לבית הספר, עד שאני ואמא. החלטנו שאני עוברת לבית ספר דתי בגלל שידענו שבבית ספר דתי יש בנות מכובדות ונחמדות, ותאמינו לי , זה רק מה שחשבנו, ילדות רעות ומגעילות, למעשה הן בכלל לא דתיות הן לומדות בבית הספר הזה בגלל שהמשפחה שלהן דתיה, הן לא כאלה, בכלל! הן העליבו אותי ועשו לי מעשים מעליבים, שרדתי עד סוף השנה, אבל זה כבר היה מאוחר, התחלתי לקבל דיכאון, רצון להתאבד וניסיתי, אבל פחדתי לחתוך לעצמי את הורידים אז ניצלתי במזל… , התחלתי לקבל כדורים נגד דיכאון, וגם עברתי לבית ספר אחר, שבכלל לא בעיר שלי, ועברתי לשם, כי באמצע השנה בבית הספר הדתי התחלתי למרוד נגד העולם ולהראות שנמאס לי מהכל! אז עברתי לכיתה לילדים עם בעיות רגשיות, שזה כיתה רגילה לחלוטין, למעשה היא כיתת כתום שזה כיתה לילדים עם לפטופים, אנחנו לומדים את אותו החומר ובאותה הרמה של מה שמשרד החינוך נותן לכל התלמידים, רק שאנחנו למדנו את הכל באופן יותר פרטני כי זאת כיתה קטנה שזה מה שעוזר להרבה ילדים… התחלתי שם שנה שעברה, שזה היה כיתה ח׳ בדיוק התחלתי את כל העניין של הדיכאון והמרד, בכיתה ראיתי שהילדים שמים ז**ן על המורה ועושים מה שטוב להם, והחלטטי שגם אני עושה את זה, וזה גם השלב שבו התחלתי להיות סוג של טומבוי שזה למעשה מה שאני עכשיו, אבל יש בי קצת נשיות, ובקיצור, התחלתי לקלל, את כולם! וגם את המשפחה ואפילו את המורים והמנהלת, והם לא עשו כלום, כי הם הבינו שבגלל זה אני בכיתה מיוחדת, הייתי מקללת, מתחצפת, הייתי לא לומדת, הייתי שמה רגליים על השולחן בשיעורים ומשחקת בטלפון, וכמובן שהמורים כעסו, אבל לא התייחסתי, החלטטי שאני נהינת מהחיים שזה משהו שלא יצא לי לעשות הרבה ופשוט לעשות מה שבא לי, ואכן כל היה! ואני אהבתי את זה ככה! היה ילד שהציק לי באופן קבוע! הייתי תוקפת אותו בצעקות באמצע השיעורים שהוא היה מעצבן אותי , הייתי פשוט קמה ומתחילה לצרוח עליו ולקלל אותו, והייתי פשוט זורקת את השולחן שלי בעצבים ויוצאת מהכיתה, הוא היה בלתי נסבל, פעמיים במהלך השנה במהלך שיעורים שהוא חירפן אותי, הרבצתי לו, ותאמינו לי שזה היה כורב כי אני מאוד גדולה, אני גבוהה אני מעל מטר שבעים ואני גם שמנה אז כל מכה שלי היא כמו של מישהו מבוגר! הייתה פעם שהוא כל כך הרגיז שזרקתי עליו שולחן וכיסא, והושעיתי בגלל זה, והאמת אהבתי את זה כי אני מאוד אוהבת להבריז ועשיתי את זה הרבה מאוד וגם ועוד לקבל חופש בגלל משהו רע שעשיתי זה היה מבחינתי מתנה משמיים!, באמצע השנה, התחלתי לקבל כדורים נגד העצבים שלי בנוסף לכדורי דיכאון, וזה השפיע לרעה, הכדור גרם לי לאכול מופרז והרבה וגם הוא ניפח אותי, הפכתי לשמנה מאוד עד שכבר זה הפך להיות מסוכן, הלב שלי מתפקד לא טוב, אני מתעלפת שאני מתאמצת ואני לא מסוגלת לעשות ספורט בכלל… הגיע סוף השנה, והגעתי לחופש הגדול הזה , שנת 2013, בתחילת החופש הגדול התגלה שיש לי הפרעת קשב וריכוז והתחלתי לקבל ריטלין, וזה לא ממש עזר לי, לפני בערך עשרה ימים קיבלתי כדורים חדשים יותר חזקים להפרעת קשב, והם גם יעזרו לי לרזות, אבלזה לא ממש טוב כל העניין הזה של ההרזיה, אני התחלתי להרעיב את עצמי, הכדור הזה משביע אותי, אני יכולה לקום בבוקר, לשתות מיץ עם הכדור ואני פשוט לא אהיה מסוגלת לאכול עד שארגיש סחרחורות ועילפום בסביבות אחרי הצהריים וגם אז אני לא מרשה לעצמי לאכול אז אני אוכלת קצת כדי לא להתעלף, ואני מרגישה עם זה נורא! אסור לי להרעיב את עצמי! וכבר ירדתי 4 קילו בעשרה ימים האלו בגלל ההרעבה… , אני למדתי להתגבר על כל היחס המגעיל והבריונות אבל עשיתי את זה בדרכים לא נכונות ואני מצטערת על זה, ואני כבר חודש מנסה להפסיק לקלל ואני מצליחה ואני עושה שינוי לטובה!
כל מה שקרה , כל ההידרדרות שלי, ההפרעת קשב, ההרעבות, החרדות, הדיכאון והרצון והניסיון להתאבדות, הכל! קרה בגלל הבריונות! היום למדתי להתגבר ולהתעלם ואני לא מתייחסת ואני למעשה אפילו לא יודעת איך לנחם ילדים שחווים את זה ולהסביר להם איך להתגבר כי אני לא יודעת איך לעשות את זה, כי בחרתי בדרכים לא נכונות להתגבר על זה ועכשיו אני סובלת בגלל זה.. כל מה שנותר לי זה לקוות שכל הבריונות תפסיק למרות שברור לי שזה בחיים לא יקרה!
תגובות (17)
את חייבת, אבל חייבת להיכנס לסיפור שכתבתי "אנורקסיה (ועוד משהו אחרי זה שאני לא זוכרת XD)". זה כל כך מתקשר שפשוט לא להאמין…
שימי פס על כל מי שרק מעז לקרוא לך שמנה, ואל תנסי להרזות אם אין לך עודף משקל, כי לפי מה שרשמת אני חושבת שארבע קילו בעשרה ימים זה מהר מדי וזה המון לרדת יחסית לזמן שבו ירדת…
ורוב הבנות בבתי ספר דתיים מסוימים בהחלט פרחות, והן גם גרות עם כל האחים שלהן ככה שהן גם יודעות לריב ולעצבן (בת דודה שלי בבית ספר דתי והיא מספרת לי מה הולך שם..).
לא, לא…. זה ממש לא נושא מצחיק ! קראתי הכל והורדתי דמעות, אני עצובה לגמרי אני כבר מילאתי את הכינרת עם כל מה שבכיתי..
זה כל כך עצוב אבל נכון, את פורקת פה הכל ואת גם מעבירה מסרים לבאים. שלא יעשו טעויות שעשית. שלא יצטערו אחר כך.
אני חושבת שצריך להסתכל לבן אדם בעיניים ולהגיד מה שחושבים עליו, גם אם זה יעליב או יפגע בו.
את נפלת קורבן לבריונות ואני לא חושבת שאפשר לעצור דבר כזה… ניסית פעם את פרוייקט הפרפר? תקראי על זה בוויקיפדיה. ותייסמי את מה שכתוב שם. אל תכנעי לילדים אכזריים שרוצים רק להשפיל….
ואל תרעיבי את עצמך ! אל תקיעי בכוונה ! זה יעשה את המצב גרוע יותר… אם את לא יכולה לעשות ספורט אז פשוט תוכלי בריא עד שכבר תרדי 10 קילו בערך ותוכלי לרוץ לרכוב על אופניים. אל תנסי להיות מקובלת. תנסי להשתלב בחברה ואל תמשכי יותר מידי צומת לב. אם תקללי זה יגרור אותך לדברים פחות טובים. זה מתחיל בקללה פה ושם ואחר כך זה עישון ושתייה.
אני מצרפת לך כמה קישורים:
אני אישית לא משתמשת, אבל זה תמיד שמור במועדפים. הם עונים בין 9 בערב ל12 בלילה. את יכולה לפרוק דברים, לבקש עצות ועזרה.
http://www.sahar.org.il/
אממ… זה סטיפס. את יכולה לשאול שאלה ואנשים מכולם הארץ (גם ממוחים) יכולים לענות.
http://www.stips.co.il/
תהיי חזקה ! ואל תשברי למגיעילים האלו שהרסו לך את הילדות :)
"אל תתני לעולם לשנות לך את החיוך, תני לחיוך שלך לשנות את העולם♥" תזכרי את זה טוב טוב. ואם מישהו לא מעודד אותך – תעודדי את עצמך. זה נשמע מוזר אבל ככה מתגברים.
זה הגיימייל שלי אם את רוצה לדבר איתי על כל דבר:
[email protected]
אוהבת ולילה טוב ♥
ואו את ממש ריגשת אותי ( ולא זה לא בציניות )
את ממש ממש חזקה! תשימי ז%#€$ עליהם ותחפשי אנשים לא חיות ! בסוף תימצאי! מבטה ל שעם היתי שם כולם היו יושבים בשוש ומנשקים לך תרגלים למה אין מצב שאני רואה שכך מתייחסים לבנאדם!
אני כל כך מזדהה איתך, גם לי היה חיים לא קלים,
לא הייתי מקובלת, לא היו לי חברות, לא היה יום שלא בכיתי,
ואז החלטתי שאני עושה שינוי, עברתי בצפר, בלי אנשים שמכירים אותי ואני מכירה אותם,
ופשוט היה לי יותר קל להשתנות ככה, עם אנשים שלא מכירים אותי, אם את היית רואה אותי היום, והיית רואה אותי לפני שלוש שנים, לא היית מזהה אותי, אני השתנתי מילדה שבוכה כל יום בשירותים לילדה שמודה על כל רגע בחיים שלה, זה גרם לי להעריך את החיים, והחברים, והמשפחה שלי יותר, פשוט הדבר היחיד שאת צריכה בשביל להיות כמו שאת רוצה להיות, הוא להתעורר כל בוקר ולהגיד מול המראה- אני אוהבת את החיים שלי, אני אוהבת את איך שאני נראית, גם אם את לא מרגישה ככה, בסוף זה יכנס לך לראש ואת באמת תאמיני לזה, תשדרי לאנשים יותר ביטחון,
והכי חשובב אל תפסיקי לחייך :)
אם את צריכה אותי, לכל דבר, אז אני פה בשבילך,
מקווה שעזרתי <3
מורנוש את כלכך מדהימה !
אני לגמרי לא יודעת מה להגיד ..! את אחת הבנות החזקות שאני מכירה וכל מה שיש לי להגיד זה וואו . אני אולי ׳צעירה׳ מדי כדי להבין את כל הדברים עם החטיבה כי רק בסיום החופש הזה אני בכלל מתחילה עם החטיבה , אבל תאמיני לי , הקטע עם הלמרוד ? זה לגמרי טיפוסי לכיתה ח׳. אני לא מדברת מניסיון אבל זה קרה לאחותי הגדולה . אני חוב שאת ילדה מקסימה ושאת ממש ממש ממש יפה , וזה דיי קשה לכתוב את כל מה שעברת , להסביר לכולם מה שקשה לך כי קשה להסביר רגשות , ואת כתבת את זה וגרמת לי לבכות (,: את כלכך מדהימה ! הקטע עם התרופות ? קרה לי. אבל עם כדורים אחרים, כאילו , לא לדיכאון וכאלה. הייתי לוקחת את הכדור והייתי חייבת לאכול לפניו , אז אמא שלי תמיד הייתה מכינה כפול אוכל והייתי פשוט יושבת ואוכלת בגיל חמש כמו חזיר או משהו ..:/ והם מתפלאים למה ישלי תיאבון :0 בוא נסכם ונגיד שאני ואוכל לא החברים הכי טובים ואפשר לקרא לנו ׳אויבים׳ . אני לא אוהבת אותו והוא לא אותי -,-. הלוואי שאני אגיע לשלב הזה של לעמוד על שלך. אבל אני דיי בטוחה שיקח לזה שנים של קבלת עזרה בשביל זה. בסך הכל, אני רוצה להגיד, אני חושבת שהכל לטובה. כל חלק קטן ממה שעברת היה שווה את זה כדי להחלים לא ?(: ואני לגמרי מאושרת שאת בסדר עכשיו(:
אוהבת מאוד וגאה בך כלכך (:::
רק שתדעי קודם כל את יודעת שמה שעשית הוא לא טוב אז זה כבר משהו , ובואי נתחיל מזה ילדים הם מתוסכלים אז הם מוציאים את העצבים שלהם על אחרים, אל תתני להם לפגוע בך ולהראות שאת חלשה פשוט תהני מהזמן שלך ואל תתרגשי מכל ילד לגבי ההתנהגות שלך רואים שאת לא רוצה להיות ככה אבל זה יוצא פשוט תנסי לתעל את האנרגיה שלך לדברים אחרים פשוט תתחילי להנות גם עם זה רק עם עצמך עדיף להיות לבד מאשר בחברה לא טובה, אני בטוחה שברגע שתבואי כמו שאת ויהיה לך ביטחון אנשים יצרו איתך קשר, גם לי זה קורה כל יום אבל אני לא מתרגשת מזה אני אפילו לא רואה את זה כבריונות סתם ילדים מפגרים תאמיני לי שזה הרבה יותר מעצבן אותם שככה אני חושבת אם את רוצה לדבר אני תמיד פה :)
ואווו חיימי אני רוצה להגיד לך שכול הכבוד לך שאת עברת את כול זה
את לא צריכה לשנוא את עצמך כי את יפה , את מבינה אותי את יפיפה פשוט ככה
אני כול כך בכיתי מסכנה שלי , לצערנו היום הרבה ילדים סובלים מיזה
ואני רוצה להגיד לך שלא משנה מה וכמה תזכרי שאת הכי יפה שיש. ושכול הכולם יקפוץ לך אל תעלבי מאף אחד , כי את מיוחדת בדרך שלך ,
אני תמיד פה בשבילך עם את צריכה. משהו
מורן את מושלמת ^_^
אוהבת שרית ,
גם אני עברתי בריונות.. את לא לבד פה \;
אני יודעת איך ההרגשה הזאת להרגיש לבד כל הזמן שמנדים אותך שאת שונה.
אני לא השתנתי.
אני חתכתי,הרעבתי. היו פעמים שהיו לי סיעורי רגשות לא ידעתי מה עובר עליי הייתי מעיפה כיסאות בוכה נתעצבנת לא מבינה מה עובר עליי.
אני מבינה אותך כל כך. \; !!
תודה על התמיכה נשמות שלי אני אוהבת את כולכן!!!
מורן יאוו אני בכיתי אני תמיד פה אם את צריכה איזשהו משהו עצה ,בקשה שאלה כל דבר כ"כ הרבה סובלים מזה היום את מדהימה ואל תתני לאף אחד לגרום לך לחשוב אחרת תקשיבי כל הדרך שעשית היא פשוט ואוו היא משהו ממש קשה שלא כולם יכולים לעשות ואת צריכה להיות גאה בעצמך על זה !!!!
וואו!!
איזה אומץ צריך כדי לכתוב את כל זה…
גם אני עברתי בריונות..
אני דתיה ותאמיני לי שאני יודעת איזה פה גדול יכול להיות גם לנו…
באמת שנשארת חזקה…
יש לי חברה(טוב,לא בדיוק חברה אני די שונאת אותה כי היא לא מפסיקה לחפור כל היום והיא לא מעריכה בגרוש את מה שעושים בשבילה אבל אני משתדלת להיות כמה שיותר נחמדה…) ויש לה רגשי נחיתות במידה אסטרונומית(אני לא צוחקת) והיא גם די בכיינית והכל בא לה בגלל המשקל שלה… היא די שמנה(לא משהו ענק נראלי בסביבות ה70 קילו והיא בערך מטר 60 שזה כן די הרבה אבל היא מתנהגת כאילו היא שוקלת 200 ק"ג) והיא מודה בזה שהיא רוצה להתאבד…
היא אמרה לנו את זה 3 פעמים… בנות סיפרו להורים שלה והם לא עשו עם זה כלום רק אמרו לנו להתנהג אליה יותר יפה.. אבל מה אפשר לעשות עם ילדה שאת אומרת לה "תסתמי" והיא מתנהגת כאילו את רוצה לרצוח אותה וקיללת אותה…
אז דווקא נראלי את מתמודדת די טוב יחסית…
מקווה שהבריאות שלך תחזור להיות טובה:)
למה את חושבת שנצחק?
אני חייבת להגיד שאני במקומך לא הייתי שורדת
יכול להיות שפשוט הייתי עושה שבתיה על בית הספר, מבקשת מאמא שלי שתחזיר ואתי לחינוך הביתי או אולי אפילו מנסה להתאבד…
את אמיצה ואני לא מבינה איך הילדים האלו צחקו עליך!
אבל סה"כ אומרים לכל אחד שהוא שמן!
אני רזה עד רואים לי את העצמות ואומרים לי לפעמיים שאני שמנה
את לא צריכה לבכות בגללם את צריכה לתת להם ראש בראש, מכה תחת מכה, אש נגד אש
לא אלימות פיזית אלה למצוא איך להחזיר כשפוגעים בך
כי דבר כזה לא יכול לקרות!!
♥♥
נוני.
את וויתרת לעצמך…
הייתה לך היכולת להיכנס בהם…
את וויתרת,קיבלת את היכולת מאוחר מידי..
הלוואי והיית איתי בבית ספר כי כמה שזה קשה לי להודות בזה גם אני עברתי בריונות אבל אצלי זה כי תמיד הייתי קטנה ונמוכה וחלשה מאוד ואני גם זוכרת שתמיד היה את הילד שהיה מרביץ לי כדי שאני ינסה להרביץ לו חזרה ואז לצחוק עלי על כמה שאני חלשה אבל במקום שאני ינסה להתחזק כדי שיפסיקו אני מנסה לקבל תשומת לב מכל דרך אפשרית אז אני ממשיכה לרדת במשקל
ואני יודעת שזה רע אבל אני לא מצליחה להפסיק הלוואי והייתי חזקה כמוך….
התגובה שלי קצת באיחור של שנתיים אבל.. את בטוחה שאותם ילדים גרמו למצב הזה? הם רק גרמו לרגשות שלך להתפרץ, זה נראה שבכלל האנשים שדחפו לך תרופות אשמים, ממתי מביאים לילדים כדורים פסיכיאטרים? ועוד כמה סוגים במכה? הדברים האלה עוזרים בכלל או רק מרדימים לך תמוח?
רגע ולהרוג יתוש זה בסדר? את מצפה שיתחשבו בך? למה כי את אנושית והיתושים לא?
לומר את האמת, גם אני סבלתי קצת מדברים כאלה, הייתי רזה, חיוור עם פרצוף לא משהו, וחכם בצורה שהרגיזה את שאר הילדים.
יכול להיות שסבלתי פחות ממך בגלל שגדלתי בחינוך ביתי, אבל התחברתי לכל מילה שלישית, (שוב לא בגלל שזה לא סיפור טוב, פשוט הייתי בחינוך ביתי ולמזלי לא לקחתי כדורים)