געגועים…

געגועים.
יש רגעים בהם נגמרות לי המילים
כשהראש רק עלייך חושב,
והלב רק אותך מבקש.
הידיעה שלא אראה אותך שוב.
שלא אראה את החיוך האהוב
חיוך שאין עוד בשום מקום בעולם,
חיוך שמאז מותך כבר לא קיים.
אותה הרגשה איומה ונוראה,
שלא תחזור שוב הביתה עם מדים.
שלא תאמר שוב את אותם המילים.
המחשבה שלא אראה שוב את אחי הגדול,
מחזיק בידו עם חיוך עגול, מחזיק בידו מכחול.
אני יודעת, ותמיד ידעתי.
לא היית איש מלחמה, תמיד קיוות שיהיה שלום.
גם אם אמרו לך שזה יקרה אולי בחלום.
האמנת באמונה שלמה,
אז למה דווקא אתה נהרגת במלחמה?