האם הנוסטלגיה מתעתעת בנו?

האם נועה קירל היא האיידול החדש שכולן רוצות להיות כמוה? האם הנוסטלגים באמת חושבים שהיום זה שונה ופעם זה היה אחרת? נדמה ששאלה זו תהיה ותישאר תמיד רלוונטית..

נכון, נועה קירל היא ללא ספק השם החם ביותר וגיוסה השבוע הפך אותה ללא ספק לחיילת המפורסמת ביותר בהיסטוריה של ישראל אי פעם . יש שכמובן מיד ירוצו ויגידו "תראו לאן הפכנו?" או "תראו לאיזו רמה החברה שלנו התדרדרה" וכד'.

אני משוכנע שרבים מאתכם בטוח שמעתם ביקורת כזו או משהו בסגנון דומה. אבל אם ננסה לפרק זאת לגורמים, נראה שלא באמת השתנינו הרבה. ושאם מסתכלים על זה רגע בצורה כנה ומציאותית, תמיד היינו כאלו.

גם כשאנחנו קוראים במגזיני התרבות השונים על הזמרים והזמרות החדשים שבולטים כיום, ונדמה לנו שהיום הם שטחיים, או שאנחנו קוראים את מילות השירים שרצים כיום ברדיו וברשת ובטוחים שזאת הידרדרות תרבותית, אם נתסכל על זה באמת, נגלה שזה תמיד היה ככה.

למשל, אם נלך ממש אחורה בזמן לתחילת התרבות של מדינת ישראל, נמצא את הלהקות הצבאיות שהביאו "רוח שטות" לתרבות הרצינית של האליטה התרבותית, או אם נתקדם טיפה קדימה בזמן ונזכור את הזמר אדם שהיה כוכב לא פחות מצליח ומוערץ מנועה קריל, נגלה, שתמיד היינו כזו חברה, ושתמיד לצד התרבות הרצינית וה"איכותית", הייתה גם התרבות הקלילה.

בקיצור, לא אומר שהזמרות והזמרים הצעירים הם פסגת האיכות של התרבות, אך זה לא נותן את הזכות לפסול אותם לגמרי. זאת כוחה האמיתית של התרבות – לתת במה לכולם ולכם סוגי התרבות באשר היא….