הבטחות גדולות

"את חשובה, אני מבטיח לך..את חשובה, אני החבר הכי טוב שלך אני לא אנטוש אותך! אני פה, אני מבטיח לך אכפת לי ממך, אני רוצה לשמוע את קולך, אני רוצה לדעת את סודותיך ולפרוץ את מנעוליך!" קולו נספג לתוכי וליבי נמס, מתפוגג על הרצפה, תמיד ידעתי שיהיה לו חלק ממני, חלק ששייך לו, שהוא שולט בו כמו ילד קטן עם מכונית על שלט, פועלת לפי רצונותיו, אינה עצמאית אלא קשורה בחבל חזק בלי נראה.
"אתה מבטיח?, אתה מבטיח שאשאר חשובה?, שלא אשכח, שלא אהפוך לאפר ברגע שלא תרצה יותר? אני לא אעוף ברוח רצונותיך? הרי אני מכירה את ההרגשה, אל תחשוב שהיא חדשה לאוזני היא ישנה ומוכרת.. ההבטחה להישאר בטוחה, להישאר על האדמה." כל מילה יצאה בחשש גדול יותר מהשנייה, הוא יברח ממך! אוי ילדה טיפשה שכמוך אף אחד אינו נשאר לצידך, אף אחד לא עומד, לא נוטע שורשים בליבך, האנשים מתחלפים כמו עלים כאשר מגיעה עונה חדשה, את לא נותנת להם להישאר באביב יותר מידי זמן, מיד את עוברת לסתיו ואחר כך לחורף קשוח עד מאוד, לחורף איום ונורא. ליבך אכזר וחסר רחמים, את אוהבת אותם את אומרת לעצמך ללא בושה, אכפת לך.
אז למה? למה את תמיד מרחיקה, מתקרבת ואז נעלמת ואז מתפוגגת, מדוע את אינך מצליחה להישאר בטוחה.
תברחי! ליבך צורח, זועק, אל תישארי אותם במקומם תרחיקי, תדחפי הכי חזק שאת יכולה, אל תתני להם להתקרב! אבל, זה לא בגלל אנוכיות, את מפחדת שיכירו אותך, שיבינו מי את ומה קורה שם בפנים, הם לא מכירים את המפלצת שאת מכירה, שתמיד רוצה, היא אינה מפסיקה היא דורשת ללא הפסקה! את לא תתני לאנשים שאת אוהבת, מעריכה להכיר את מה שאת מכירה, כי אף אחד לא רוצה להיות קרוב למפלצת.
ואת, את מפלצת נוראית.. שמנסה בלי הפסקה להיראות כמו בובה תמימה, חסרת כל רוע, קנאה, אכזבה. הרי את יודעת עד כמה רכושן ליבך, הוא לא מפסיק לבקש, הוא, כל הזמן דורש.
"אני מצטערת, אני לעולם לא אבקש ממך בקשה שכזאת, אחת שהיא כל כך קשה להגשמה, אני מתנצלת על כל רגע ושנייה, אני לא אעביר אותך יותר בקושי הזה בזוועה הזאת."
פתחתי את הדלת ויצאתי, לא חיכיתי לתשובה, לבקשה, למלמול שיכול להיות נפלא. אך הכי פחדתי שישמח ולא יסתובב או יפנה לעצור את הסיטואציה, שייתן לי לצאת מהדלת בלי הרבה בעיה, זהו הפחד הכי נורא.