ההשלכות

רק אני מרגישה שמשהו לא בסדר? רק אני חשה לא בנוח, כאילו משהו עומד להשתבש?
רק אני מרגישה שזה קרב ובא? אבל למה? למה דווקא לי זה קרה?
בגלל ההשלכות? זמן מה לאחר שאמרתי את זה הבנתי שטעיתי, ידעתי שזה לא יעבור בשתיקה, ידעתי שזה יביא עם זה עוד משהו, עכשיו רק ליבי נשבר, אין לי כוח לעשות כלום, אין לי כוח להמשיך.
ההשלכות של מה שעשיתי היו כמו שחשבתי שיהיו, לא טובות. עכשיו רק בגלל זה נתקעה לי אבן קטנה על הלב, מסרבת לצאת החוצה, מסרבת להשתחרר למרות שאני לוחצת עליה לצאת כבר. ועכשיו אחרי שכבר אני לא יכולה לעצור את הדמעות, אחרי שנפגעתי, לא ממש יודעת מה כל כך מפריע לי בזה, האם זאת הפגיעה עצמה? או מה שאני חוששת שיקרה בעקבותיה, אני מרגישה שזה מגיע, שזה יבוא בסוף אולי מחר, אולי עוד שבוע, אבל זה יקרה, יקרה בקרוב, רק בגללי, בגלל שלעצור את עצמי לעשר שניות לא הצלחתי ורק אני נפגעתי מזה, לא אף אחד אחר, או אף אחד אחר שזה משנה לו…
אלה ההשלכות של המעשים שלי, שתי מילים והכל נהרס, וליבי קרס בתוכי, הכל הלך. עכשיו זה כבר לא מה שהיה פעם, משהו בלב שלי אומר לי את זה, אני מרגישה בזה, לא יודעת למה ואיך, אבל יש לי הרגשה שזה גם נכון, והחששות שלי צודקות, כמו שהן צדקו מקודם, משהו מכוון אותי לזה, משהו גורם לי להאמין שזה נכון, למרות שהייתי נותנת הכל כדי לדעת או לפחות לחשוב שזה לא נכון, הייתי נותנת הכל כדי לא להיפגע, כדי לא לדעת, הייתי נותנת הכל כדי להחזיר את הזמן לאחור, לתקן את השגיאות. כמה שזה אנושי לטעות, כי כמו שאמרתי 'רק ככה לומדים, מי שלא טועה הוא לא בן אדם, הוא לא אמיתי' הטעות הזאת משמעותית בעיני, יותר ממה שצריך, יותר מכמה מילים, יותר ממה שאני מרגישה, יותר ממה שאני יודעת. עכשיו רק נותר לחכות, כי זה בכל מקרה לא עובד, כמה שאני רוצה, כמה שאני לא מוכנה לשמוע את זה, זה יקרה. רק בגלל הטעות שלי, בגלל ההשלכות של הטעות הזאת, בגלל שתי המילים האלו, שלא היו יכולות להתאפק ופרצו החוצה. מה שכתב את המילים האלו לא היו ידי, זה היה ליבי, ליבי שמתאר את הרגשות שלי, האבן הקטנה שבלב שלי בנויה מעצב, פחד, דאגה, כאב, אכזבה, חשש. אבל הכי הרבה מאיפה שהתחיל הכל, מהאהבה…