לולי האנונימית:)
רציתי לפרוק.

החיים בשאיפה

רציתי לפרוק.

כבר 18 שנה, אני באמונה שלמה שחייב להיות איזשהו מקום בעולם לאנשים שאין להם בכלל שאיפות.
מעין מקום לאנשים שלא נועדו לשום מקום, אלא פשוט לחיות.
אנשים, שנועדו פשוט לספוג את הרע ולספוג את הטוב ממהלך החיים, זה בעצם הייעוד שלהם.
למה כל מהלך החיים מתרכז רק בהצלחה, בכסף ובכוח? למה זה לא יכול להיות יותר פשוט? למה העולם הזה חייב להיות מלא בשאיפות שטחיות?
למה, אנשים לא יכולים להגיד לכולם את האמת בפרצוף? למה שום דבר לא יכול פשוט לזרום? לזרום כמו נהר, כמו מים, פשוט לזרום!
אנשים חייבים לרצות חיים ללא פחד, מבלי חשש מהיום שיבוא מחר.
לחיות כאילו זה לא עוד רגע בא ונגמר, לחיות כאילו החיים הם לא כמו גל שמתנפץ על החוף… לחיות טוב, לחיות בהנאה, באושר, בשמחה, לחיות באמת.
אז כן, אני בת 18, חוויתי דברים מסוימים שגרמו לי להבין שהחיים זה לא סרט, החיים הם הרבה הרבה יותר פשוטים ממה שאנחנו חושבים.
למדתי שבני אדם הם היחידים שמסבכים דברים בעולם הזה, העולם הזה הוא פשוט מאוד.
אני לא יודעת אם זה קשור לרקע שלי, למקום ממנו אני באה…
אני לא יודעת אם זה קשור לזה שהייתי חוזרת מהבית ספר לבד, וכשהייתי מגיעה הביתה הייתי רואה את אבא שותה, ואמא נאבקת במילים הקשות שלו יום יום.
אני לא יודעת אם זה קשור לזה שיש לי שני אחים, שהעדיפו להתבודד בחדר מאשר לבוא לאבא שלי ולבקש ממנו שיפסיק, כי זה קשה לנו, לכולנו.
אני לא יודעת אם זה קשור לזה שאנחנו משפחה קשת יום, שעל כל שקל שהייתי מקבלת הייתי צריכה לבכות… אני לא יודעת.
אני לא יודעת אם זה בגלל שאני בעצמי הייתי מתבודדת, הייתי מקבלת את החיים שלי כפי שהם למרות שהם לא היו הכי טובים, פשוט הסתפקתי במה שהיה לי.
עם השנים, גדלתי והבנתי, הבנתי שזה לא אמור להיות ככה, החיים שלי היו משהו מסובך וקשה כל כך עד עכשיו, למה? בשביל מה זה טוב?
רציתי חיים פשוטים של ילדה, של נערה מתבגרת, רציתי חיים נורמליים כמו של כל ילד ונער שהיה בסביבתי.
הייתי יכולה לקבל חיים פשוטים, לא אפשרו לי.
הרבה זמן שתקתי, ספגתי, כי העדפתי לעשות את זה יותר פשוט.
לא מזמן החלטתי עם עצמי, שלא משנה מה קורה לי, אני לוקחת הכל בקלילות ובפשטות, כי ככה צריך, לא צריך להסתבך עם עצמנו ולהגיע לתוך דרכים ללא מוצא.
העולם הרבה יותר יפה כשהוא פשוט, החיים הם הרבה יותר יפים כשהם פשוטים.
אני יודעת, שכשאני אסתכל אחורה, לתקופת הנעורים שלי ולתקופת הילדות שלי, אני דווקא אשמח כי אני אדע שהפקתי לקחים, אני אדע דברים, אני אדע.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך