החיים שרציתי- פרק 1

לכל אחד יש משהו לא בסדר בחיים שלו- בעיות משפחתיות, בעיות כספיות, בעיות חברתיות.
אני יכולה לחשוב על כל אחד מהאנשים הכל כך מושלמים שעוברים לידי כל יום, ולמצוא את הבעיה שלהם. סוג של כשרון כזה.
אני יודעת שלחברה הכי טובה שלי יש קצת בעיות עם המשפחה.
אני יודעת שלילד שתמיד נפגש איתנו ומתנהג הכי מגניב יש בעיות כספיות.
ואני גם יודעת את הבעיות שלי, ותאמינו לי שיש הרבה.
אתם מכירים את זה שהחיים כל הזמן משתנים, יש אנשים שמגדירים את זה בתור עליות וירידות אבל זה בולשיט… יש אנשים שפשוט היקום פועל נגדם, כל פעם שמשהו מסתדר משהו אחר נהרס. זה כאילו שכל החיים שלי מתפרקים בחלקים, וכל פעם יש איזשהו מישהו מעצבן שדואג לתקן חלק אחר. למה לעשות את זה? כדי שהוא שוב פעם יתפרק? חבל לך על כל העבודה הקשה… שום דבר לא עומד להשתנות…
אני יודעת מתי הכל התחיל, לפני שנתיים. ברגע ההוא שלשניה הכל היה בסדר. בדיוק נולדה לי אחות קטנה, אני ואמא שלי לא רבנו, והיו לי שלושה חברים טובים- דנה, רון ואיתי. באותה שניה הכל היה פשוט בסדר, ילדים רצו להסתובב איתנו והרגשתי כאילו אני פשוט יכולה לעשות הכל.
אין לי את אחד מהסיפורים האלו- פתאום עשו עלי חרם, החברה הכי טובה שלי דנה התנשקה עם הילד שאני מאוהבת בו ועברתי בריונות. האמת היא, שהדבר שהכי פגע בי הוא אני.
תמיד ידעתי שיש לי מוח ודמיון מפותחים מדי, כשהייתי בת 8 בת דודה שלי נאבדה בטיילת. אחותה הגדולה שהיתה אז בת 10 לא נלחצה ולקחה את הכל בצחוק, אבל אני נלחצתי. דמיינתי איך מישהו חטף אותה או שפצעו אותה. תמיד אני חושבת על הדבר הכי רע שיכול לקרות, ואני יודעת שזה לא בסדר אבל זה מה שיש.
הייתי התלמידה הכי אהובה על המורה שלי, תמיד נתנה לי פרוטקציות והתייחסה אלי כמו אל מלכה. ביקשתי שאני, דנה, רון ואיתי נעבור לשבת אחד ליד השני, למחרת כבר ישבתי במקום הכי טוב בכיתה לידי איתי אחר כך דנה ובסוף רון.
אחרי קצת זמן התחלתי להתאהב ברון, הוא היה מצחיק ולא ערס ופשוט היה לי כיף בסביבתו. התחלתי לדמיין איך ניהיה בתור חברים, איך הוא יבוא אלי ונשב ביחד בחדר שלי ונדבר, מרוב שחשבתי על זה כבר התחלתי להיות בטוחה שהוא מאוהב בי. אני יודעת שבדיעבד זה מטופש אבל תנסו אתם למנוע מעצמכם לדמיין את זה.
זה היה בתקופה של הבת מצוות, תמיד כשחקנו 100 נשיקות איכשהו יצא שאו איתי או רון נתנו לי נשיקה ואני נתתי לאחד משניהם, אתם יודעים איזה נחמד זה סוף סוף להרגיש מקובל?
באות תקופה הייתי בטוחה שזהו- מעכשיו הכל הולך להיות בסדר. אני עומדת להיות מקובלת, יהיה לי חבר ויהיה לי כל מה שאני רוצה…
קרה לכם שפעם חשבתם ככה?