החלטות

כשאתה מגיע לצומת דרכים כל כך חשובה בחיים שלך, אתה מתחיל לחשוב על כל מה שעשית עד עכשיו, ומה יקרה מעכשיו או בעצם מאותו רגע רחוק שבו ההחלטה תיפול. הרי עד עכשיו היה טוב-לפחות מבחוץ. רגע, אני משקרת לעצמי? היה קשה! אבל האם קשה זה מה שיעצור אותי מלעשות את מה שאני אוהבת? ואם אני ימשיך-יהיה טוב? זה יהיה שווה את כל ההשקעה? יותר מאחת עשרה שנים מהחיים שלי הקדשתי לזה ואני עדיין מרגישה שאני עוד לא שם, עוד לא בטופ, עוד לא איפה שאני רוצה להיות. אני גם אף פעם לא יהיה. כי הטיפוס האין סופי על ההר הגבוה שניקרא סיפוק עצמי, הוא קשה. ואפשר ליפול הרבה פעמים. ויש אנשים שרוצים שאני אפול, חותכים את החבל, לאט, לאט. באיזשהו מקום אני מחכה שזה יקרה, שאני אפול, לא יודעת למה…. ומצד שאני אם אני פשוט יעזוב, מה יקרה? אני יישבר? אני באמת יצליח להמשיך לחיות בלי זה? בהחלטות קושת, ובעצם, בהחלטות בכלל אף פעם לא הייתי טובה. ולמרות שההחלטה כבר די שם, די מגובשת, אני עדיין לא שלמה. אני לא חושבת שאני אי פעם יהיה. התגובות מסביב מעורבות. החברות דבר אחד והמשפחה דבר אחר. ונימאס לי. אני לא רוצה להיות זו שתחליט, אני רוצה שיחליטו בשבילי….