המילה ששוברת אותי.
יש אנשים, שלא אכפת להם מרוב של המילים.
ויש אנשים, שאכפת להם מכל מילה אחת קטנה שירו לעברם.
יש אנשים, שיישארו בתוך חומות המגן שלהם.
ויש אנשים שיתפרקו מכל מבט חד שיפנה אל כיוונם.
יש אנשים, שיכאבו בשקט שלהם.
ויש אנשים שירקו את כאבם לכל הפינות.
ובסופו של, כל דמעת כאב, זולגת במורד שבילי עצב, עד שהיא נופלת, נעלמת, ונוצרת דמעה חדשה, עד שחייב כבר להמשיך.
אבל אצלי, אני מיוחדת, לא לטובה, כנראה.
לא אכפת לי ממה שיגידו עליי, יכולים להגיד שאני כזאת וכזאת, לרע ולרע, לא אכפת לי, באמת.
אכפת לי ממשהו אחד, מאוד מוזר שדווקא זה מפריע לי.
אני עושה המון למען אחרים, ומקריבה מעצמי, בעיקר בשביל הטוב של אחרים.
אז להגיד לי שאני אגואיסטית, זה הכי פוגע שיכול להיות מבחינתי,
כי זה פשוט לקחת לי את כל העבודה שאני עושה, ולדרוך עליה, עד שמרוב כאב, כבר מאבדים תחושה.
וזה מה שאת עשית לי, חברה יקרה.
או שאולי את לא כל כך חברה יקרה אחרי הכל?
תגובות (1)
עצוב, לפי דעתי חברה אמיתית אי אפשר למצוא כי היא אף פעם לא תהיה כמו שאת רוצה, אבל תמיד אפשר למצוא חברה לחיים.
מובן שהיא רואה דברים שונים בך אז פשוט דברי איתה ואל תפסלי אותה מהר.