המכתב שלעולם לא תקרא – אשמח להתייחסות.

המכתב שמעולם לא תדע עליו.
כשאני חושבת על המילה 'מעולם', אני מגחכת.
כמה זמן אנחנו מכירים בצורה רצינית? שלושה שבועות כבר?
בשלושת השבועות האחרונים, עברתי כל כך הרבה דברים.
נפלתי. פשוט נפלתי.
הרוב זה בגללך.
לא בגלל שגרמת לי ליפול.
בגלל שהשיחה אתך, גרמה לי להבין יותר מידי דברים.
יותר מידי דברים על עצמי שהדחקתי. יותר מידי דברים על עצמי שלא רציתי להבין.
ועכשיו בגללך, אני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה.
לפני שפגשתי אותך, לא אמרתי לאנשים שרע לי, אבל אמרתי שקשה.
כי קשה להתמודד עם הכל. אבל החיים שלי לא גרועים כל כך.
לפחות, עד לפני שלושה שבועות, הם עוד היו יציבים.
ועכשיו, הכל נהייה רע יותר. הרבה יותר.
התחלתי להבין דברים.
דברים שנערה בת גילי, לא אמורה להבין.
ואם כבר 'מדברים' על גיל, ביום ההולדת שלי, ששכחת למרות שהבטחת שתזכור, זה היה היום הכי קשה.
היום בו סיפרתי לך שאתה צודק בקשר לבעיה שלי.
ושכן, הכחשתי אותה עד עכשיו.
אבל מאז אותו היום שדיברנו על זה. שחשבת שיש לי בעיה והכחשתי אותה.
מאז אותו היום, אני לא יכולה לשקר לעצמי.
אני לא יכולה לשקר לעצמי שאין לי בעיות בחיים.
כל דבר שאמרת לי, קירב אותי לקצה. אבל אתה תפסת אותי.
אמרתי לך, שחברות שלי כועסות עלי שאני התקרבתי אליך, כי פעם היית 'פתוח' איתן.
והן ממש התלהבו מכל נשימה שלך. כמו בנות רדודות כאלו שמעריצות אנשים כי הם יותר גדולים מהם.
בגלל שאמרתי לך את זה, אתה מתייחס רק אליהן.
כותב להן. מדבר איתן. צוחק איתן.
ורואה אותי נשברת.
ראיתי אותי בוכה. ראיתי אותי צועקת. ראית אותי בנקודה הכי שבירה שלי.
אתה יודע שהן יספרו לי הכל, בכדי להוציא לי את העיניים מהמקום.
אתה יודע על המצב שלי איתן. עם התאומות המושלמות שלך.
אתה יודע כמה כואב לי בגללן.
ואתה יודע, שהן לא יודעות את זה.
אתה אומר שאתה נגד אפליה אבל כשאתה מנסה לתקן את זה, אתה פשוט הופך את זה.
ואם כבר הזכרתי את התאומות המושלמות שלך, ככל הנראה שהמוח שלהן, שוב הורעל נגדי.
באמת שניסיתי להיות מאושרת.
זוכר שאמרת לי שאנחנו נעבור את זה? כשאמרת שאתה תעבור את זה איתי. הייתה לי תקווה.
וביום רביעי, יום אחד בלבד אחרי שנשברתי מולך, אתה אומר לי שאני אעבור את זה.
הדחקתי את זה.
עד להיום.
שהבנתי שאתה לא תהייה איתי כמו שהבטחת.
התנצלתי שדיברתי אתך על הכל ואמרת שזה בסדר ושאני יכולה ליפול עליך עם הבעיות שלי מתי שבא לי.
אבל כשאני עושה את זה אני מרגישה כאלו אתה עונה ממחויבות.
וזה החמיר מאז שבכיתי מולך, ומולה.
ישבתי מול שניכם, בחדר מלא באנשים שאוהבים את מי שאני בוכה בגללן. התאומות.
הילדה ההיא גם קשורה לעניין הבכי.
בכל אופן. הכל השתנה. אני נופלת. בגללך. ושיקרת לי. שתהייה כאן.
אבל אתה לא תדע את זה.
כי אני גמרתי לסמוך עליך.