המשחק האחרון

המשחק האחרון

שלום,
שמי ליאור פוטינצב.
ילדי כיתתי מכנים אותי "LION" .
ואני רוצה לספר לכם על מקרה שקרה לי.
על משחק, משחק כדורגל.
הכול התחיל מילדה שרק בגללה הגעתי לרעיון לשחק כדורגל, רק כדי להיות "מקובל" יותר, כדי שאני אוכל להיות איתה אך לצערי הכול לשווא.
היא בגדה בי…
בקיצור תמשיכו לקרא ←

" אוקיי… מחר אתם מביאים לי אישורים חתומים! מובן? ואתה, בוא איתי " אמר המאמן. כבר הבנתי למה ומדוע.
" מה? עוד פעם? " שאלתי.
" עוד פעם אתה מנסה לשכנע אותי להיכנס לנבחרת של הגדולים? אני אומר לך, אני לא מוכן בשום פנים ואופן. אני לא עוזב את חבריי! " אמרתי לו ברוגז, כבר באמת שנמאס לי!
— " טוב… אז מחר אתה תביא לי אישור? יש לך משחק " נכנע המאמן.
-" טוב, אישור בדרך אליך " אמרתי לו בדרכי הביתה.

למחרת בבוקר כאשר תיקי היה מוכן, נזכרתי: אישווורררר!!!
שמתי "SPRINT" ל"אישור יציאה" תפסתי גם בדרך עט, ומשם עשיתי פניית פרסה לאמא שלי שחיכתה לי בשער לבית.
" פיאווו " נאנחתי.
" הספקתי "
— " מה הספקת? ולמה אתה אדום? " נבהלה אימי.
– "פשוט תחתמי פה, פה ופה. זה אישור למשחק כדורגל, יש לנו גמר! אנחנו נוסעים היום לאליפות ישראל! " אמרתי לאימי בהתרגשות.
— " מעולה! בוא הכנס לרכב שלא תאחר… " שמחה אימי

כעבור זמן מה, בהגעתי לבית ספרי, לא כמו אתמול, חיכתה לי כל קבוצת הכדורגל, וצעקה : " LION מגיעעע!!! LION מגיע!!! ".
כל כך התרגשתי, התקרבתי אליהם והם התקרבו אליי ואז צעקו את ההמנון של הקבוצה :

" נורדאו אלופים
את ביתר הם מנצחים
אין אחד שיעבור
את LION הגיבור!!! "

תמיד שמחתי לשמוע את ההמנון של הקבוצה, בזמני הקשה ביותר!
כעבור שעה של נסיעה באוטובוס ה- V.I.P הגענו למגרש, למגרש שבו מתקיימים המשחקים הגדולים בארץ!
לא יכולתי לחקות יותר רציתי לשחק ולנצח!!!
" אני רואה את הגביע!!! " צעק חברי לקבוצה.
" איפה? איפה? " שאלו ילדים נוספים.
" שם ליד הכניסה לאצטדיון " הצביע בהתרגשות.
סונוורתי. אני רק הסתכלתי על הגביע והבנתי שאני חייב לעשות את זה, אני חייב לנצח ולעשות את מיטבי!

" טוב חברים, אנחנו עושים את?! " צעק המאמן
" כן!!! " ענינו
" אז יאללה, תעלו על המגרש ותראו להם מה זה נו-ר-ד-או !!!
" נורדאו אלופים
את ביתר הם מנצחים
אין אחד שיעבור
את LION הגיבור!!! "

היינו נגד "ביתר רמת גן".
המחצית נגמרה ב- 1-0 להם, גול די יפה בעזרת בעיטה מסובבת לפינה.
" טוב חברה כקפטן אני חייב להגיד שלא נתתם הכול! אנחנו לא יכולים להמשיך ככה.
רון ואני נהיה בהתקפה.
איתמר, איתן ואריאל תהיו בהגנה.
ואראל שוער.
מובן?! " הבהרתי
— " כן, קפטן! " צעקו לי בחזרה.
" אז צאו לדרך!!! "

לא עברה שנייה מאז והמאמן קרא לי.
לא עוד פעם!!!
" תקשיב, רציתי להגיד לך שאתה שחקן טוב מאוד וגם קפטן למופת! אני ממש הבלם! בשנה שעברה אתה לא ידעת מה זה כדורגל, ועכשיו, תראה אותך! " אמר המאמן.
" המאמן, כל זה קרה רק בגלל ילדה, אני חיבבתי אותה, וחיבבתי מאוד!
התחלתי לשחק רק כדי שאני אהיה "מקובל" יותר, רק כדי שאני אוכל להיות איתה אך לצערי הכול לשווא.
" למה? למה לשווא? " קטע המאמן את דבריי.
" היא בגדה בי! " צעקתי
" עכשיו אני משחק רק כי אין לי מה עוד לעשות,זה כבר לא בגללה. כבר לא אכפת לי מה יקרה, הייתי איתה מלא פעמים, והיא מלא פעמים בגדה בי. בקיצור עזוב… "
— " רק שתדע אני ממש לא ידעתי את כל זה, ואני ממש מצטער שזה קרה כך. " אמר המאמן בכול עצוב.
" טוב, הגיע הזמן שגם אני אהיה במגרש… "
עליתי למגרש בעצב רב, אך נזכרתי במילים שאמרתי: נורדאו לא מוותרים!!!
התחלנו התקפה מתפרצת מסרתי לרון שהעביר כמה שחקנים והרים לי למספרת, בעטתי בחוזקה ו… במשקוף. " איזו באסה, טוב לא משנה מהר להגנה!!! " צעקתי.

(סוף פרק)