הסיפור האחרון .

מי שלא יודע ואני יודעת שחוץ מכמה כותבים כאן לא יודעים את זה , אז אני פורשת מהאתר .
לא כתבתי כבר חודש באתר וזה היה כול כך כיף ושחזרתי הרגשתי פתאום לא שייכת , הרגשתי
שאני כבר לא יכולה לרשום וזה לא נוח לי .
אז חשבתי לעשות משהו חמוד לקראת הסיפור האחרון .
אני מפרסת פה שמות של הסיפורים שהכי הרבה קוראים קראו , אתם בוחרים אחד ואני עושה לו
פרק ספיישיל ( סיפורים ישנים ).
מן קולאז של סיפורים .

נבחרת ( הסיפור הראשון שלי באתר )-עמדתי במסדרון השורר רפאים , היה חשוך וראיתי את אריק עומד ומסתכל עלי ,הרגשתי הרגשה מוזרה כמעט נמסתי כאשר אריק הסתכל עלי .
"ג'יין" הקליקה אליס בהצבעות .
חזרתי למציאות ובעוד אריק הפנה את מבטו לצד השני ודיבר עם חברו קייל בחור גבוה ושרירי עם שער קצר וחלק בצבע חום ואריק הוא בחור גבוה ושרירי כמו קייל עם קוצים בצבע שחור , לאריק יש עיניים אדומות ומפחידות ולקייל עיניים חומות .
"אליס מה קרה " ? שאלתי בעוד שהסתובבתי אליה .
"דברי איתו , כול יום אתם מסתכלים אחד על השני " חייכה אליס .
"לא מה פתאום , למה שהוא ידבר איתי ? " שאלתי את אליס בעוד שהצצתי לכיוון אריק .
"לא יודעת יש בניכם סימנים מוזרים " ! אמרה אליס בעוד שהיא מעיפה את שערה בלונדיני והמלא באוויר .
" גם ככה אין מישהי פה שהוא מחבב או אוהב "! אמרתי בעוד שאני מנסה לצאת מתוך השיחה .
הסתובבתי קצת לכיוון אריק וראיתי אותו מסתכל עלי ומחייך .

האקדמיה-ראיתי אותו ! את המכונית ! את המכונית שדרסה את סהר ! זה היה ג'יפ לבן , פעם ראשונה שאני רואה מכונית כזאת אין אצל אף אחד בעיר כזאת מכונית .
" זאת היא " אמרתי .
" אני יודע " אמר דימן .
" מה אתה יודע" ? שאלתי מופתעת .
" זאת המכונית שדרסה את סהר לא "? הוא ענה לי , הסתכלתי על היומן של סהר והלכתי
לעץ לא רחוק מהכביש וישבתי על ספספל מעובק וישן בצבע חום .

Hollywood artists wizards ( בית ספר למכשפים )- אחרי מספר ימים , מועצת הקסמים פרשה והכתירה אותי ואת זאין ליורשים החדשים של מועצת
הקסמים " אני מכריזה בזאת על היורשים החדשים של מועצת הקסמים , אנדריאנה רוזל וזאין
פילקס " אמרה רוזה וכולם מכאו כפיים ושרקו " אף אחד לא אמור לדעת על חדר הקרח השחור
שהוא קיים חוץ ממני ומזאין שעכשיו יודע שהמרתף שלי זהו המרתף של חדר הקרח השחור .
כול מה שקרה בשנתיים האלו אני לא אשכח לעולם "! אמרתי לעצמי בזמן שאני וזאין שוכבים על דשא אשר עף ברוח ביער , דשא ירקרק , ישבתי וזאין ישב מולי " תודה על העזרה " אמרתי
לזאין והתקרבנו לאט לאט שאנחנו מסתכלים אחד לשני בעיניים והשפתיים שלנו נפגשו , אחרי
שהתנתקנו חזרנו לשכב ולהביט בשמיים שאנחנו מחזיקים ידיים אבל עדיין כמה שאלות הדהדו בראשי כמו " מאיפה באו הג'נגלוטים ? מתי הם הצליחו ? מה שומר על זאין מפני הג'נגלוטים ?"
השאלות הדהדו בראשי " אנדריאנה , אנדריאנה " שמעתי את שמי , ישבתי והסתכלתי לאחור
ראיתי חבורת ג'נגלוטים מקיפים אותנו ולא מצליחים לחדור " נתראה מאוחר יותר !" הם אמרו ביחד
ונהלמו !
מאז אותו מקרה השאלה הכי גדולה מהדהדת בראשי , זה לא אני שבניתי את חדר הקרח השחור
אני רק מצאתי אותו בבית " אז מי באמת בנה אותו "?

התאהבתי בכוכב – " אתם רוצים כרטיסים למופע "? שאל איש הקבלה .
" כן " צעקה ניקי ואני הצבעתי לא עם האצבע , לצערי הוא נתן שתי כרטיסים , אחזתי בראשי
" תודה " אמרתי בציניות לאיש קבלה .
" אפשר את הכרטיס שלי "? בקשתי עם חיוך שטני .
" זה שווה הרבה את לא תקבלי אותו , שבטעות תגידי אופס ! ואני ימצא אותו בפח או קרוע או
שרוף או לא יודעת מה " ! אמרה ניקי .
" אוף " אמרתי ועלינו לחדר שלנו , אנחנו בחופשה במלון של אבא של ניקי ועכשיו היא סוחבת אותי
להופעה של הכריסטיאן הזה שאני אפילו לא מכירה שיר אחד שלו ואני לא שמעתי גם שיר אחד
שלו .

הילדה עם קול הזמיר – עוד יום , עוד שעה , עוד יממה אשר אני מסתכלת על טעויות חיי שאני כול כך מצטערת עליהם באותו
היום , זה קצת לחשוב על איזה בן היית באותו יום ?
תפסיקו לחשוב לפעמים על העבר , תתחילו לחשוב על הווה איך ברגע זה ממש , בדקה הזאת , בנשימתהחיים הזאת אתה צריך פתרון לבעיות שלך .
אני יוצאת מן בית הספר אל רחבת הכניסה ושם רוב בית הספר עומד ואנחנו , הקבוצה שלי כול כך
רחוקה מהם , כי אנחנו שונים ! לנו יש קבוצת חיים אחרת , אני אחרים מן האנשים , אם אשלי , לירי ,
דלנסי ומרין היו יודעות למי הן מתנהגות כמו כלבות , למי הן קראות פירקית מכוערת ? הן היו יודעות
שלא היה כדי להם לקרוא לה ככה , למה אתן לא יודעת מי נמצאת מתחת למסכה הזאת !
קצת קשה להסתכל מהצד בזמן שהלב שלך נשבר שאת מגלה שאהובך ליבך שבכה יום ושעה על
"מותך " יש לו אהבה חדשה שהוא החליף בן רגע ממש , את רואה אותו עומד ליד התמונה הענקית שלך
שתלויה על הקיר בזמן שמארגנים את היום זיכרון שלך ועל מה בדיוק ? על כוח הקול שלך ? על החיוכים
המזוייפים שלך ? על מה בדיוק מארגנים את טקס הזיכרון הזה ?

היפה והחיה – " זה נכון "? קרטר המשיך להתסכל עלי , ופשוט הבנתי שזה נכון, שאולי פספתי את
ההזמנות של הלב שלי , הרגשתי את הראש שלי חוגג והלב שלי מתחיל להקרס לאט , לאט בזמן
שלו , הראש שלי פוקד על ידי לשחרר את ידו של קרטר וזה מה שהיא עושה ,אבל קרטר לא
משחרר אותה , הוא מניד את ראשו לשלילה " לא , זה לא נכון " הוא שם את ידו השנייה על ליבו
ורוכן קדימה " במשך כל השנים האלו , הלב השבור הזה תמיד היה שבור בגללך , והוא גם נשאר
כזה , הוא לעולם לא נרפא " הוא חייך .
" אתה אומר את זה כאילו זה דבר טוב " אני צוחקת ומנגבת את דמעותייה " זה באמת דבר
טוב " הוא צוחק גם כן .
" איך זה אפשרי "? הוא קם ומקים אותי אחריו " זה אומר שאהבה שלי אליך כל כך חזקה שהיא
לעולם לא תרצה לעזוב את הלב שלי בשקט " הסתכלתי עליו וחייכתי , הרגשתי את הלב שלי מביס
את הראש שלי , והנצחון מתהפך , הגוף שלי זהו שדה קרב בין הלב והראש ,
ומה שאפשר לומר שהלב ניצח ♥

להזכיר לכולם אלו סיפורים היו בעבר באתר במקום הסיפורים של וואן דירקשיין .
אני לא מאמינה איך השתנתה לי הכתיבה , זה עצוב בשבילי .
אני התגעגע לכתוב באתר אבל אני כבר מרגישה שאני לא מצליחה לכתוב כאן , בהצלחה לשאר
הכותבים ♥
כותבים חדשים לאט, לאט נהיים כמו שאני קראנו להם " כותבים ותיקים " כי הכותבים של השנתיים
והשלוש שהיו פה כבר לא כותבים .