הסיפור שלי…האמיתי
אני רותם בת 16, את העיר שלי אני לא יכתוב פה.
לאבא שלי קוראים צח ולאמא שלי מיכל-הם גרושים ולאבא של יש חברה בשם דלית,שלה יש ילד בשם איתי.
לחבר שלי קוראים יואב והוא מת לפניי חודש בערך מסרטן, חתכתי והמון זה הרג אותי לגמרי אבל הנה אני חיה ונושמת…
לפני שבוע גיליתי שיואב הכניס אותי להריון כן,כן כמו בסרט בת 16 והבריון רק עם אבא מת…
הלהקה האהובה עליי היא בלאק ויאל ברידס הזמר הוא שלומי שבת, והאיידול הוא אשלי פורדי.
אז זאת אני נעים מאוד!
רק רציתי לומר שלא כתבתי את הסיפור הזה בשביל להשוויץ או בשביל רחמים רשמתי אותו כדי שתדעו שיש דברים יותר נוראים ממישהו צוחק עליך או העיף לך כאפה תראו אותי הבן אדם הכי חשוב לי בעולם מת מסרטן ואני עדיין פה!
אוהבת את כולם חח
תגובות (4)
אוקיי,תודה…
אני לא מתכוון לפגוע, אבל זה נשמע כאילו את מוזילה את הסיפור שלך, שהוא קשה אין ספק…אבל הדרך שבה את מספרת אותו ובכלל הפנייה לאנשים פה, לא עושים איתו צדק.
אם למישהו יש בעיה עם זה שמחלקים לו כאפות בבית ספר, או שנעלב כי לא אומרים לו שלום וקשה לו עם זה….להגיד לו שאת בהריון ואבא של הילד מת ואת בסדר עם זה……….לא בטוח שישפר את ההרגשה שלו.
זה אינדיבידואלי וסובייקטיבי מדי, אולי תדברי איתו אחד על אחד ותגידי לו את זה.
אבל לפרסם את זה ככה, ולקוות שאנשים יראו ויגיבו : " היי אני לפלף אחושילינג ואני מקבל הרבה כאפות כי אני הולך עם פפיון לבית ספר וזה מעלב אותי ממש, אבל אחרי שקראתי את הסיפור שלך אני אדע שתמיד יכול להיות יותר קשה ולכן מחר אני אלך עם עניבת פרפר ממש בוהקת וגם עם מונוקול וכולם יריעו לי שאני אמיץ והולך אחרי הלב שלי,תודה לך!! ".
לא יקרה,הלאה.
אני לא מתכוונת לזה ככה אני אומרת שיש פה המון אנשים שאומרים שהביאו להם כאפה אז בואו נחתוך אני אורת שהחיים שלך לא שווים את זה…
מעמיסה הרבה דברים קשים בקצת מילים קשה לספוג נסי למרוח את הסיפור
ומצטערת…
מה? פשוט מה.