הפריקה שהייתה צריכה לצאת ממזמן
כל יום,
כל יום זה ככה,
כל בוקר מתחיל בצעקות, בכי, עצב
וכל לילה נגמר בצעקות, בכי, עצב, לקיחת מכשירים, חפצים. הכל בגלל האנשים שהכי חשובים לי.
אני לא יכולה,
לא יכולה ללא שירים,
כל בוקר אני חייבת לשמוע שירים.
אז אני שמה שירים של לא אחרים מ- וואן דיירקשן
לאחר חצי שיר, ישר מתחילות הצעקות
"אוווווי תעיפי את הגויים האלה, נהיה לי חור בראש, הם שרים מזעזע!" אמא אומרת לי
אני לא מכבה, 'למה נראה לה, שאני יכבה..' אני חושבת לעצמי
"תעיפי את הזבל הזה!"
"הם לא זבל, אמא, הם האנשים שהשאירו אותי פה, על הקרקע, אם לא הייתי מכירה אותם כבר הייתי בקבר שוכבת לי שם וכל שנה הייתם באים ומתפללים…"
אמא מגיעה לוקחת את המחשב, ומסתירה אותו.
ופה כבר השלב של הבכי:
"אבל דיייי!, תקבלי אותי איך שאני,"
"לא רוצה, את מאוהבת במוסלמי מזו**ן מהתחת (כן אמא שלי מדברת ככה, וגם האבא.) מעריצה להקה של הומואים,"
ופה כבר מתחיל הבכי המר… אף אחד בעולם לא מבין אותי, אני אוהבת אותם יותר מאת עצמי, אוהבת את האנשים ששינו לי את החיים.
שלב העצב:
כל היום בבצפר:
אני נראת שמחה אני מחייכת (אני אדם חייכני, צוחק, והמצחיק)
אבל בתוך תוכי אני עצובה.
חוזרת הביתה.
אין מחשב, את פלאפון, אין טלוויזיה אין כלום.
רק אני והספרים שאני כ"כ אוהבת. (אני תולעת ספרים)
מתקשרת לאמא:
"אמא, איפה המחשב?"
"בתוך התחת שלי…"
"נווו, אבל אמא אני רוצה את המחשב" (אמא שלי לא יודעת שאני כותבת, בעצם היא יודעת אבל היא לא סובלת את מה שאני כותבת, 'את כותבת גרוע' זה מה שהיא אמרה ביום הראשון שהתחלתי לכתוב.
ועד עכשיו זה מהדהד בראשי)
"אין מחשב…!"
ואז אני יוצאת למסע חיפושים בכל רחבי הבית.
מתחת לספה, מעל הארון, מסתתר בין הבגדים בחדר הארונות? לא ואז אני מוצאת. בתוך התנור…שוכב לו שם בנחת "WTF? " אני שואלת את עצמי
פותחת את המחשב כותבת…מנסה להתחבר לאינטרנט של השכנים (אין אינטרנט בבית שלנו 'אסור אינטרנט יש שם דברים לא צנועים' מה שאבא שלי תמיד אומר)
מעלה את הסיפורים נהנת צוחקת…
ובשבע מכבה את המחשב ומכניסה למקור מסתור ביסודיות בשקט.
בשמונה וחצי (כשההורים חוזרים) אני מקבל את המחשב ל- שעה
בשעה 10 הפון נלקח ונגמר היום.
מה שקרה עכשיו:
"איפה אני יסתפר?" שאל אותי אבא שלי
"מה זאת השאלה המפגרת הזאת?" אמרתי
אבא בא וירק עלי
"למי קראת מפגר? לכי לחדר"
הלכתי לחדר ניגבתי את הרוק
וסגרתי את הדלת
אמא באה ופותחת את הדלת
אני סוגרת
היא פותחת
אני סוגרת
"אם את תסגרי עוד פעם אחת יהיה פה דם על הרצפה."
קיללתי אותה
ועכשיו אני מדברת (כותבת) אלכם מבחוץ במדרגות של הבניין יושבת וכותבת מהפלאלפון.
אכן כן.
זאת הייתה פריקה טובה.
רק הלוואי והייתי יכולה להתאבד בלי כל המחשבות שסובבות אותי מסביב
תגובות (14)
זה אמיתי????
הכל??????????
ואל תתאבדי בבקשה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני אהיה ממש עצובה (למרות שאנחנו לא מכירות)!!!!!!!
הכל, על הכל.
אל תתאבדי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אומייגד… תקשיבי, אני מציעה לך לא להסתפק רק באיום. תעשי משהו! תלכי למשפחה שלך, סבתא שלך, דודים! משהו!
וזה מאוד עצוב!!!!!!!!
תיעלמי להם, אל תתאבדי!! חס וחלילה!! אני יהרוג אותך אם את מתאבדת!! פשוט תיעלמי להם לכמה זמן, רק אחרי שמאבדים משהו לומדים להעריך אותו!
אני מבינה אותך וחלק מהדברים קורים לי גם כמו: נגיד אני אומרת בעברית" איזה עצבים" ואמא שלי ועברית ממש לא מסתדרים אז היא מתחילה לצעוק עליי למי אמרת מעצבנת?" וזה כל כך מעצבן!!!
והיא תמיד חופרת שאנייותר מידי במחשב ואומרת לאחותי שתשנה את הסיסמא של המחשב……
אל תתאבדי רק… תשמעי מה תעשי, יש קווים של טלפונים על 24 שעות ביממה שמקשיבים לילדים כמוך. תדברי איתם. אולי הם יכולו לעשות משהו. אפילו יועצת בית הספר שתיקח אותם לשיחה!!
נכנסתי לאתר של המועצה לשלום הילד בישבילך
אני מציעה לך להתקשר ולספר מה עושים לך
אפשר למצוא לזה פיתרון
הנה הפרטים שכתובים בצור קשר באתר:
ניתן לפנות בכל נושא באמצעות הדואר האלקטרוני: צור קשר
כתובת למשלוח דואר:
המועצה הלאומית לשלום הילד
רח' פייר קניג 38
ירושלים 93469
טל: 02-6780606 פקס: 02-6790606
[email protected]
זה תקופה קשה לנו הייתה אותה אין לי בעיה להגיד אותה פה אבל אם באלך דברי איתי בדואל [email protected]
אל תתאבדי,תשארי חזקה אל תוותרי.
את יכולה לספר למישהו שאת סומכת עליו על כול מה שאת עוברת אני בטוחה שהו יוכל לעזור לך.אל תשמרי בבטן תספרי תשפכי הכול,את מוזמנת גם לפנות אלי במצור קשר בפרופיל.
גם כמו שזואי אמרה יש קווים חמים כאלה לילדים כמוך תספרי להם מה עובר עליך הם בטוח במיליון אחוזים יעזרו לך.
ויש לי שאלה לא ממש קשורה:את לא פורשת נכון?
♥♥♥לין(את מוזמנת לפנות אלי בכול בעיה שלך,אשמח לעזור לך)
תלכי לבית של שכנים שאת סומכת עליהם או לחברים או למישהו שאפשר לסמוך עליו, ספרי לו מה קרה ותתקשרי למשטרה או לעמותת ער"ן שיעזרו לך הם פועלים כל היום והלילה, ספרי להם הכל כולל זה שאת סגורה מחוץ לבית ואין לך איפה להיות, אם את רוצה מחר בבוקר תתקשרי למועצה לשלום הילד שזה שומר על זכויות הילדים בישראל…
את מוזמנת גם לפנות לרווחה…
אני רוצה לדבר איתך אני עכשיו אשלח לך הודעה למייל והנה המספרים של העמותות:
ערן: 1201
מועצה לשלום הילד : 02-6780606
הפגיעה הכי קשה היא פגיעה מהקרובים שלך . המשפחה שלך .
חלק היצאו פה את עזרתם ואת העזרה של המועצה לשלום הילד ואני חושב שעם תקשיבי לעצות שלהם הכל יהיה בסדר..
ביינתים הייתי מציע לך לא לעשות דברים שאחר כך תצטערי אליהם , או במילים אחרות.
אל תפגעי בעצמך ! אל תתאבדי ! בבקשה לא !
כל עזרה וכל דבר אני במייל הזה – [email protected]
❤ יוווו