הפרעות אכילה ומה שבניהם

לקום מהמיטה ולחזור לשגרה,
להבין שאין לך כל כך ברירה,
מסתכלת במראה,
ומחפשת השראה.

מודדת היקפים עם סרטים ארוכים,
שבכלל לא מראים את מה שבפנים.

לאכול משהו זה נשמע נורא,
אין אפילו היגיון וטיפת מחשבה.

ריבים בלתי פוסקים עם ההורים,
על זה שהאוכל נשאר במדפים.
ולפעמים מדמיינת חיים שקטים,
בלי דאגות ובלי בילבולים,
אך בחיים כאלה אהיה שמנה,
ככה אשאר,
זה לא נורא.

החלום היחיד הוא להיות רזה,
לא לבזבז זמן על המראה,
להיות יפה כמו נסיכה.

לא מצליחה לעמוד בלי ליפול,
למחרת מוצאת עצמך קשורה למיטה עם המון גלגלים,
במקום להרגיע עם חיבוק מרגיעים עם מזרקים.

וזה נשמע קצת לא נורמלי,
אני לא נשארת ככה כי בא לי.
כבר מטמוטטת וחסרת אונים,
נמאס להמשיך כבר עם הטיפולים.

חושבת על כל קלוריה שנשרפה,
וכבר עוד מעט מגיעה לחלום.

ודמייני אותך כאן עוד כמה שנים,
עדיין פה אחרי המון מכשולים,
בת ארבעים בלי ילדים,
ושלושים קילוגרם כבר לא החלום,
את רק רוצה לחיות בשלום.

מתפללת להינות במסיבה לא נורמלית,
לא לעשן כמו איזה נרקומנית,
לשתות את הקפה האחרון,
והנה את נמצאת בארון
עם המון מתים מסביבך.
לא היית צריכה להיות שם,
אשמתך.