הפרעות קשב וריכוז

זה באמת משהו שמציק לכל החיים.
זה מתחיל בזה שאני יכולה לדבר על משהו וללכת לאיבוד תוך כדי ולא להבין כבר על מה לעזאזל דיברתי או אמרתי.

לתת לי רשימת מטלות בעל פה- אם זה 3 דברים אני משננת לי אותם כמו רשימת מכולת או מזמזמת אותם כדי לזכור, או שאני עושה משהו 1 מתוך ה3.

זה לקרוא ספר ולחזור על העמוד הראשון 200 פעם עד שאקלוט מה כתוב בו כי בפעם הראשונה אני לא מבינה ואז אני הרבה פעמים מתייאשת ומדלגת על עמודים שבעיניי הם מיותרים וחוזרת אליהם כי מסתבר שטעיתי וקוראת הכל מהתחלה.

זה להתעצבן בבוקר שצריך לקום, כי בלילה לקח לי מלא זמן להירדם כי אני שומעת כל רחש קטן וכל רחש מפריע לי להירדם ועד שאני נרדמת אני גם אתעורר מכל דבר.

זה לדעת שאני צריכה את הקונצרטה לכל דקה בחיים שלי חוץ מהשינה, אבל לא לעשות את זה כי זה הופך אותי לזומבי, עצבנית כי זה מדכא את התאבון ואז אני יכולה לא לאכול גם יום שלם וזה לא באמת גורם לי לריכוז, רק לבהות באנשים ולהכריח את עצמי להתרכז בשיעורים ולא באמת להקשיב למורה עד הסוף.

כששני אנשים מדברים איתי במקביל יהיה לי קשה להבין מה רוצים ממני כי אני לא יכולה לחלק את הקשב שלי במידה שווה ביניהם.

זה להקשיב לבנאדם שמדבר אליך, להכריח את עצמך להקשיב לו וכשאתה בא לענות תשכח על מה דיברתם ותביא תשובה מפגרת ולא קשורה לכלום.

זה, לחיות עם הפרעות קשב וריכוז.

בתיכון זה היה נורא.
עד שנכנסתי לכיתה המדעית וחרשתי קיץ שלם על חומר של פיזיקה, מתמטיקה ואנגלית זלא למדתי ברמה הזאת לפני ביסודי,
להגיע לכיתה ט', להתחיל לא להבין את החומר,לבקש עזרה ולא עוזרים ואז אתה לבד מול הספר, מגיעים לבית ופותרים כמה שיותר תרגילים עד שמבינים את הנושא סופית ואז מצליחים במבחנים. זה לתת 200% מעצמך, יותר מאנשים רגילים.

הייתי מתחילה את השנים בתיכון עם ציונים של 60 ולאט לאט מגיעה ל100,80,95.
הייתי נלחמת, משננת את החומר כי לא הכרתי שיטה אחרת ופחדתי שאם אזכור משהו לטווח הארוך המוח יתפוצץ. תאוריה שלי מכיתה ה' בערך.

אז הגעתי לכיתה י' עייפה מלהתאמץ.
הייתי חורשת למבחנים, מגיעה לבחינה ובום. בלאק אאוט. לא זוכרת כלום.
מגיעה לתשובות ולא יודעת איך הגעתי לזה, אז פוסלת את התשובה ומנסה להגיע לתשובה יותר הגיונית ואז מגלה שמה שנראה לי לא הגיוני הוא הנכון.

כתיבה. הרבה פעמים אני כותבת מילים ולא יודעת אם כתבתי נכון או לא ואז רושמת על דף נייר. אם זה מצטייר יפה אז זה לא נראה לי כשגיאת כתיב.

הכי מעליב זה שילד בכיתה קרא לי אוטיסטית ומפגרת כי הייתי מהבודדות בכיתה מדעית עם הפרעות קשב וריכוז.
בסוף נפלתי ממנה כי לא אהבו את זה שאני מתחילה עם ציונים נמוכים ואז מעלה אותם. רצו תלמידים עקביים.

נשארתי ב5 יח' מתמטיקה ואנגלית.
המורה לא היתה עוזרת, התחלתי להתייאש מהחומר, לקחתי שיעורים פרטיים שלא עזרו כי כבר לא היה לי כוח להבין, החלטתי לעבור ל4 אבל הבסיס היה גרוע אז בקושי את ה70 הוצאתי בבגרות, כי המגן היה נמוך וסוף סוף הבנתי שיש דבר כזה מספרים מוזרים בתור תוצאה ושלא חייב שהכל יהיה הגיוני.

הכי מצחיק היה במבחן בפיזיקה. דרך נכונה, הכל נכון, גם התוצאה- סימנתי איקס ענק כי זה לא נראה לי הגיוני והגעתי לתוצאה יותר הגיונית. קיבלתי 60 במקום 95. בפאקינג פיזיקה.

זה לחיות עם הפרעות קשב וריכוז.