התאבדות

100מם!!
וכשאני הייתי בכיתה א' דודה שלי נפטרה מהמחלה
ולפני שנולדתי בת דודה שלי שהיתה בת 15 נפטרה מהמחלה אני אפילו לא הכרתי אותה

כמעט חשבתי שזה אמיתי.!
זה ממש יפה

ואוו.. פשוט מילה אחת, מדהים.
ממש ריגשת אותי.
הסיפור כתוב כול כך במסתוריות, ואז את מסבירה למטה.. זה פשוט מושלם.
לפחד מהמוות זה רגיל וממש לגיטימי.
כי אתה לא יודע מה יהיה אז, אבל כול עוד אתה עם יד על הדופק ובודק ומתקן..הכול בסדר.
אין ממה כול כך לפחד, זו פשוט הטראומה שהשאירה צלקת.
וכשגדלים פשוט מתבגרים ומשלימים עם זה, מתגברים.
אני בטוחה שתתגברי, בכול אופן אנחנו כאן כדי לפרוק עול, לא? ;)

פחד זה באמת הדבר הכי מפחיד … זה יכול לשתק אותך …
אני פתחתי את העיינים שסבתי ז״ל מתה שהייתי בת 9 מסרטן , גיליתי את האמת הכואבת של יום אחר … בתקווה זה היה רק חלום שחור .. אבל לא , לפקוח את העיינים בבוקר שאחרי , זה הדבר הכי קשה … להרגיש שזהו , אין יותר , חצי מהלב שלך נפל ואתה יודע שהוא לא יחזור , לעולם .

בהתחלה פחדתי מהכותרת אבל מה שאת כותבת זה כל כך נכון ויש גם סיפור אחד על איש שקפץ מגשר והתאבד ואחר כך כשהמשטרה הלכה לבית שלו לחקור אז הם ראו פתק שעליו היה כתוב 'החלטתי שאני הולך לגשר אם בדרך לשם מישהו יחייך אלי אני ימשיך ללכת ואם כולם יפנו כתף קרה אני קופץ מהגשר אם אתם עכשיו קוראים את הפתק רוצים לנחש מה קרה ?… ' כולנו היום שופטים לאנשים גזר דין מוות לפני שבכלל מכירים אותם וזה צריך להשתנות

כשראיתי את הכותרת די נלחצתי
אבל את ממש צודקת
אם החברה שלנו הייתה יותר מקבלת אנשים ועותר טובה היא מלא אנשים שהיו נשארים בחיים

בקשר לפחד שלך- אני לא יודעת ממש איך לתמוך בך
כי לי הפלד האלרון ברשימה הוא המוות
יותר מפחיד אותי מוות של אר מאשר של עתמי
כי אני לא חושבת שהייתי מבקשת למות אם הייתי פוחדת מזה..

ווואו…
אני אמנם לא חוויתי שום דבר, אבל הקטע הזה מעולה, וההסבר שלך עוד יותר..
אהבתי.. הכתיבה כלכך מדהימה..

וואו. אין לי מילים. מסכימה

אנחנו כל כך דומות!
סבתא שלי נפטרה כשההיתי בכיתה א'.
ואני תמיד חושבת על כך שהינה סבתא השניה שלי עוד לא נפטרה והיא כבר זקנה ואני ממש לא רוצה לחוות את המעבר שלה לעולם הבא. אני ממש מפחדת מזה!!!

שירוש- תודה ♥
אני כל כך מצטערת.. אני לא אומר לך להמשיך ולשכוח, כי תמיד יהיה בלב משהו שיזכור, חלק ממך שלא יוכל להיפרד… (ואני אומרת בתור מישהי שכבר אמרו לה את זה יותר מדי פעמים…)
מטורפת על מאהון- חס וחסה! זה הפחד הכי גדול שלי! ותודה ♥
אור- לא, את ריגשת אותי. באמת שמתוך כל המחשבות הקודרות שמתרוצצות לי עכשיו בראש הצלחת להעלות לי חיוך על הפנים.. :) תודה לך ♥
קרנוש- אני כל כך מצטערת.. עד כמה ששמעתי הרבה סיפורים על קרובים שמתו, זה תמיד מעציב אותי מחדש..
רומא- האמת שגם אני הייתי די פוחדת להיכנס לסיפור עם כותרת כזו.. אבל אני רק ילדה בת עשר, אני לא אכתוב משהו יותר מדי מפחיד חח.. :)
נ.ב- זה סיפור אמיתי? זה יפה :) (עד כמה שזה עצוב וקודר ><)
נוני- מפחיד אותי יותר המוות של אחרים, הידיעה שיום אחד אולי ייצא לי לחיות בלעדיהם..
אני מודה, אני מפחדת גם מהמוות של עצמי, אבל הפחד לאבד אדם שקרוב אליי עולה עליו בהרבה, אז מבחינתי אני מעדיפה למות לפניו מאשר לבקר בהלוויה של אותו אדם..
ספיר- תודה לך, ריגשת אותי, שוב. ♥
soneone (העדפתי לפנות אלייך באנגלית, כי לקרוא לך 'מישהו' פשוט לא מסתדר.. את הרבה יותר ממישהו ♥)- וואו. כל כך מעט מילים וכל כך הרבה משמעות… תודה רבה ♥
חברה של שירה- אני מפחדת מהמוות באופן כללי, אפילו מהמילה אני מפחדת. אם יהיה לי בן, דבר אחד בטוח- אני לעולם לא יקרא לו תום (תום= מות).
למרות זאת, אני כל כך מזדהה איתך.
תנצלי את הימים שיש לך את סבתא שלך, תיהני איתה. אולי הנפש שלה תהפוך לצעירה יותר :) אם אין לה מחלה, אין לך מה לפחד :)
(ואם אני 'מעודדת' גרועה, אני יודעת, אני מנסה להיות אופטימית כמה שאני יכולה…).

תודה לכולם ♥