התפסן בשדה השיפון
ילדים רואים לי בעיניים.
לפחות זאת התחושה שלי.
בגלל זה תמיד פחדתי מהם.
אולי לא רק בגלל התחושה,
יש לי רגשות מעורבים כלפיי ילדים.
תלוי איזה גיל.
אולי בכל גיל.
בגיל 24 הלכתי לבקר את האחיינים של האקסית שלי. אהבתי אותה. על אמת.
אחד מהם, בן שנתיים בקושי,
אולי וקצת,
נקרא לו רובי.
היה רגע כזה שלא אשכח.
עם כל הקשיחות שהייתה לי בלב בזמנו,
נמסתי.
פחדתי.
רובי תפס לי את הפנים בשתי ידיים כשהייתי מעוך על הספה לידו.
והסתכל עלי.
פשוט הסתכל,
וחייך.
הוא ראה הכל.
כל מה שעברתי,
בחיים לא הרגשתי כל כך חשוף.
בגלל זה אני מפחד מהם.
אבל אני חושב שכל מה שאני רוצה בחיים זה לדאוג להם.
על אמת.
אני מפחד מהם,
אבל גם רוצה לדאוג להם.
אולי כי אני הייתי כזה,
ילד שלא חווה ילדות,
והייתי רוצה לתת הכל,
במיוחד לאלה שהיה להם הכל,
אבל בחדרי חדרים לא היה להם כלום.
“בכל מקרה, אני ממש רואה בראשי את כל הילדים הקטנים האלה משחקים באיזה משחק בשדה שיפון ענק… אני פשוט אהיה התפסן בשדה השיפון… אני יודע שזה משוגע, אבל זה הדבר היחיד שהייתי באמת רוצה להיות.”
-הולדן, התפסן
תגובות (0)