ושוב יש קללות
ושוב זה קורה
ושוב אני שומעת את הצעקות ואת הקללות
ושוב אני מסתגרת בחדר
ושוב אני שומעת מוזיקה בשביל להתעלם מהכול
ושוב ושוב זה כול הזמן הצעקות הקללות שעפות בין כולם
זה נימאס פשוט נימאס אתם לא שמים לב שהבת הקטנה שלכם
פו עוד רגע מתפרקת בגלל מה שהיא שומעת מימכם
ושוב זה קורה
ושוב אני שומעת את הצעקות ואת הקללות
ושוב אני מסתגרת בחדר
ושוב אני שומעת מוזיקה בשביל להתעלם מהכול
ושוב אני רצה לאחותי הגדולה שנותנת לי נחמה
ושוב אחותי גורמת לי לצחוק כשזה שוב מתחיל
ושוב אחותי עוזרת לי בזמנים הקשים כשזה שוב קורה
ושוב זה קורה
ושוב אני שומעת את הצעקות ואת הקללות
ושוב אני מסתגרת בחדר
ושוב אני שומעת מוזיקה בשביל להתעלם מהכול
ושוב אני שומעת אתכם צועקים קללות מטיחים זה בזה עלבונות
ושוב אני רק רוצה לבכות
ושוב ושוב ושוב מתי תפסיקו כבר לצעוק ולקלל
מתי תפסיקו עם זה מתי כבר אני שאולת
אבל אין תשובה
תגובות (1)
ואו.. רמת ההזדהות שלי עם הקטע פשוט מפחידה…
כלכך מכירה את זה…
יש דברים שהם פשוט לא נתונים להחלטה שלנו.. למרות שאנחנו סובלים..