החלום שלי….

זה היה חלום מאוד מאוד מסובך, אלב אני זוכרת רק דבר אחד. לאלו שקראו את הסיפורים שלי- זוכרים את הסיפורים שכתבתי על הילד שהיה איתי במעלית? אז זהו… אז הוא וחבר שלו הם אלו שבחלום שלי… השמות בדויים, כן?

אני זוכרת מטוס, את יותם ואת אריק, את הדיילת עם השמלה האדומה שהופכת להיות המורה שחי, בית הספר לילדים פסיכים… ואני עוקבת אחרי אריק ויותם שרוצים לברוח מפה… מה שמפליא, הם לא עשו כאן דבר.
אני רצה, רצה במוא המהירות, אני שומעת צעדים של נעלי עקב מאחור, ורואה בד אדום, זו הדיילת-מורה הזו. החדר הזה הוא מלא בצבע לבן, והרמצפות מחליקות נורא, אני חצי נופל. שיערי פזור פתאום, והמשקפפים שלי בטל זרוקים אפה שהוא. אני ראוה את שניהם. אחד מהם להם לבוש במעיל אור, ומתח- חולצה ירוקה ומכנסיי צבאיים אורכים. בעלות דוגמאת הסוואה דהוהיה. השני- לא יכולתי לרואת כול כך בגלל החושך, רק יכולתי לרואת את התסרוקת המאוד מטרידה שלו, קוצי צבועניים בכול עבר, בעליי קצוות בלונדיינים, ובעלי שושרים כתומים-אדומים.
אריק האיר על יותם, שראשו הבהיר לרוב, היה מכוסה כעת בכובע גרב שחור, שעליו היה כתוב בגדול "פאק יו בייב!" באנגלית משובשת. הם לד דפנות השביל המרוצף, ליד ערוגת הפרחים שנשמכה לכואורך השביל. יותם כרע על הרצפה, מנסה למצוא שהו מתחת לאור הפנס, ציפורניו מלאות כמע עד כלות באדמה.
יותם הסיט את מבטו, בחשש אל עבר הכניסה לבניין, שם עמדתי, הפנס האיר על פניו
שהיו מפוחדות, מבועתות אפילו! המהירות התכווצי אל מאחורי הקיר, נצמדת אליו,אל הקיר הקר והלבן שעשה לי כאב בעיינים.
יותם נאנח וחוזר לחפור באדמה. אני מריגשה נשימות מאחורי עורפי. אני מציצה מעבר לפתח, ורואה אותו עוקר, עוקר פרח קטן, מוצי אותו בשתיי ידיו, חיוך תעבה על פניו. אריק מגחך.
"לאאאא!" םרתי בצעקה, רצה משם, ונוחתת עליו, על יותר, מפילה את הפנס, וראשי נחפן באדמה הקרירה והלחה.
"מה עשית?! צורח יות, הוא מרים אותי, מנקה את האדמה מהפרצוף שלי, ודוחף אותי חזרה אל האדמה באגרסיביות. אריק מגחך ומתחיל לרוץ, יותם קם ומתחיל לרוץ אחריו.
הדיילת מורה רצה אחריה במהירות מרשימה בגלל העקבם תופסת אותם ומשליכה אותם על האדמה ועל הרצפה. הוא מתיישבים בכניעה ומסתכלים עלייה. אני בוכה וחצי.
"מה את עשיתם?" היא שואלת.\הוא זוחלים אל האדמה, לוקחים א הפרח ומתחילים לקבולו אותו באדמה.
"את רואה, אנחנו .. אחנו מסדרים את הגן!" מרוב דמעות אל יכולתי לראות מי אומר, לא יכולתי לזהות את הקולות. לא הבנתי להם להם להשחיט את הגן לפני שהם בורחים מהמקום שהיה סוג של גן עדן!
הדיילת-מורה נאנחת ומתייש גם, לידי, אוחזת בכתפיים של, ומנגבת את הדמעות באגביות יתר.
"תביאןו לי את הפרח" היא שמה אותו ביידים שלי, ואני מתחילה ליישר את הקיפולים והתמים והקפלים שעליו.
"ראו איזו חכמה היא, היא עוזרת לזול, אל הורסת אותו".
בהמשך החלום יותם מחטיף לי כאפה, בועט בדיילת-מורה ובורח. אריק נשאר ועוזר לנו להגיע למרפאה.. ויש עוד המון חלקים ואני מתעוררת….
מוזר, הא<