חלק 2- והוא, לא אכפת לו.

"אסור להרים ידיים על אחרים!" אומר המורה בכעס, ומצביע עליי. אני מביטה בו בעיניים פעורות לרווחה. אני מרגישה כאילו שהוא הרביץ לי, המורה, וקמה במהירות מהכיסא, דוחפת אותו ושומעת את הרעש האדיר כשהתיק והכיסא נפלו על הרצפה. אני סוגרת את הדלת ברעש, ויורדת שלוש קומות באפיסת כוחות ובכעס, עד לחדר המחשבים התחתון של בית הספר. אני דוחפת את הדלת בעכס, ולהפתעתי הרבה היא נפתחתה. אני שומעת בכי של מישהו מאחורי, ואני מגלה את רייצ'ל הג'ינג'ית מאחוריי. "מה קרה, רייצ'ל?" אני שואלת מתחת לדמעות בקול חנוק. "שחכתי לשלוח לעצמי את העבודה בג"ג!" היא אומרת בלי בקול מלא בכי. אני מביטה בה בעיניים מצטערות על גורלה, ומתיישבת ליד המחשב. אני מדליקה אינטרנט אקספלורר, ומשקיעה חלק מזמני שהורדת גוגל כרום, המועדף לחלוטין. אני נכנסת לאימייל שלי, ומתחילה לכתוב.
לכתוב: לאה המורה:
גוף המכתב: הגעתי למצב של שליחת מייל (עם אישור המורה) בזמן הלימודים מכיוון שאני ואלינור נפגענו פיזית מעמוס.
כאשר הגענו לכיתה יאנה מ' הציעה שאני אשב ליד המחשב במקום עמוס, מכיוון שהוא עדיין לא היה שם והכיתה לא הייתה מרוצה מההתנהלות שלו.
כאשר עמוס הגיע הוא דחף אותי מהכיסא ודחף אותו לכיוון השולחן, קיבלתי מכה חזקה. לאחר מכן הוא המשיך להרביץ לי.
ידוע גם כי הוא דחף את הראש של אלינור לשולחן ודחף לה טוש לעין.
היססתי רגע לפני שליחת המייל, ורגע לאחר מכן רייצ'ל קראה לי.
"את יכולה לעזור לי להתנסח?" שאלה אותי בקול דומע, כמעט כמו שלי. "מה קרה, רייצ'ל, הכונן T לא נפתח?" שאלתי אותה בקול רועד. היא הנהנה. התיישבתי לידה והתחלנו לנסח מכתב למורה שלנו לג"ג. "זה בסדר, רייצ'י?" שאלתי אותה כאשר סיימתי לכתוב אותן, היא הנהנה. הדמעות שלה התייבשו על פניה, וכך גם שלי. עלינו במהירות לעבר הכיתה. כאשר נכנסתי לקומה הדבר הראשון שראיתי זה את רייצ'ל השניה, רייצ'ל ע', עומדת בוכה, וצורחת. סופיה יצאה מהחדר של היועצת, בוכה גם כן, וניגשה לנחם את רייצ'ל. "רייצ'י, מה קרה?" שאלתי את רייצ'ל בקול רועד. סופיה ענתה לי במקומה. "המורה המטומטם הזה, האידיוט הזה, אמר לה לצאת מהכיתה בגלל שרוני כעס שהוא לא מוציא את עמוס מהכיתה" אמרה לי סופיה בקול חלוש. "רייצ'י, תרגעי!" אמרתי לרייצ'ל בקול רועד. חיבקתי אותה, ופתחתי את הדלת לחדר המדעים, בה שום נכנסתי לאימייל, יחד עם ההכנסות לtale.co.il נכנסתי למשתמש במהירות, והתחלתי להקליד בדחף עז את החלק הראשון של הסיפור החדש של – והוא, לא אכפת לו.