חרדה חברתית
משפחה וחברים מאוד דומים, הם הכוח שירים אותך מהקרשים
יעלה לך חיוך על הפנים ויעזור לך להתגבר על הקשיים.
מעטים הדברים בחיי שאני מוקיר תודה עליהם,
חברים זה אחד הדברים שאני מאושר מהם.
אבל פעם לא הרגשתי ככה, לא היו לי חברים ולא, לא לחודש חודשיים אלא לפאקינג 4 שנים.
בבית ספר לא הייתי מלך השכבה ,למעשה חלק גדול מהכיתה אפילו לא שמה לב שאני איתה..
ההרגשה הייתה נוראית הרגשתי לבד כאילו אני מפליג על רפסודה בים, לאי בודד.
עם הזמן השתנתי והבנתי שהבדידות הזאת כואבת מדי,
אם הגעתי למצב שבלילות אני בוכה וצועק די..
ניסיתי להיות יותר נחמד, ודיברתי עם אנשים למרות החרדה החברתית אני זוכר שהיא הרגישה כמו בור בלי תחתית.
אבל זה לא עצר אותי מלנסות ,המשכתי והמשכתי עד שהצלחתי. הכרתי חברים שהיום אני כבר מחשיב אותם לאחים
ואם אני אחרי 4 שנים התגברתי על הקללה הזאת, למה את/ה מחכה? תצטרפ/י אליי ויחד ננצח אותה
כי חרדה חברתית זה כמו ליפול לבור בלי תחתית.
תגובות (6)
שבת שלום לך נסים היקר ♥♥♥
כל מלה שכתבת היא אמת לאמיתה ואומר לך מי יכול להוציא אותך ממצב אכזר זה – אתה כן רק אתה תסמוך על עצמך ועם כמה ידידים כפי שאתה כותב, תעלה מהבור העמוק הזה ותחוש כי הלב נפתח מחדש וכל הקושי והצער מאחוריך!!!!
בהצלחה בהמשך מקווה שתכתוב כיצד אתה מרגיש ואהיה הראשונה לקרוא ולהגיב ממני בקי ♥♥♥♥♥
תודה רבה בקי מעריך את זה מאוד אבל היום כבר התגברתי עליה ואני לא יכול להיות שמח יותר
אתה ממש נותן השראה, הייתי שמחה לדעת איך הצלחת להתחבר לאנשים כשיש לך חרדה חברתית… אולי אצליח גם בעזרתך
למדתי עליה הרבה, והבנתי שהיא נובעת בעיקר מחוסר ביטחון עצמי ודימוי עצמי נמוך שנבע בעיקר מחשש שיצחקו עליי לא משנה מה אומר,הבנתי שאני צריך לצאת מהמסגרת ה"נוחה" שלי שאני מסתגר ועומד להתעלף כל פעם שמדברים איתי ולא יוצר קשר עין אז התחלתי לעשות דברים שהוציאו אותי מ"אזור הנוחות" שלי והכרחתי את עצמי לדבר עם אנשים הבנתי שכדי שהביטחון העצמי שלי יעלה אני צריך להפסיק לפחד שיצחקו עליי כשאני מדבר אז אמרתי כל מה שעלה לי בראש במהלך שיחה,(דברים שקשורים לשיחה) הרבה מאוד פעמים צחקו עליי אבל ככל שאתה מנסה יותר לתקשר עם אנשים ככה מפעם לפעם פחות אכפת לך אם יצחקו עליך או לא
המשכתי לעשות את זה פיתחתי שיחה עם ילדים מהכיתה התחלתי בדברים פשוטים כמו בוקר טוב וכאלה ועם הזמן הכישורים החברתיים שלי השתפרו הביטחון והדימוי העצמי שלי עלו והתחברתי לאנשים
אובחנתי עם חרדה חברתית לפני שלוש שנים, ואני לא חושבת שאי פעם היא תעלם, פשוט צריך להילחם בזה כדיי לשמור על האנשים שאצה אוהב קרוב. הזדהתי מאוד עם הסיפור שלך, ואהבתי את הכתיבה.
תודה רבה על הביקורת, ודבר ראשון שאת צריכה בשביל להתגבר עליה זה להאמין שאת יכולה אם את תנסי סתם ולא תאמיני שאת יכולה זה כמו להיות בשיעור בכיתה עם אוזניות אין סיכוי כל כך גדול להצליח נכון? אז אמונה זה הדבר הכי חשוב כי כל שינוי גדול/קטן מתחיל בחשיבה
תאמיני שאת יכולה תנסי לעשות דברים שיוציאו אותך מ"אזור הנוחות" שלך ובעיקר תנסי לתקשר עם אנשים אף פעם לא מאוחר מדי לנסות ולהצליח אז בהצלחה אלופה!