חתיכת הומו
קוראים לי תמיר ואני חתיכת הומו. ככה כולם קוראים לי בזמן האחרון אז אם לא אכפת לכם, אשאר עם הכינוי הזה. אני גר במרכז ולומד בבית ספר כמו כולם. נראה טוב פלוס, לפחות כלפי חוץ…חלק מכם מכירים אותי, חלק לא, ויש מצב שבכלל לא אהיה אם תחפשו אותי, עוד לא החלטתי האמת. אני משתף את כולכם כאן, בקיר הציבורי שלי – שתדעו. כמה רע לי!!! כמה אני עצוב ויש לי חור בלב כי נועצים בי סיכות כל הזמן, ממש שם, איפה שהכי כואב. אני די בתחתית עכשיו. מיואש ועייף. עייף מלהסביר, ומיואש מזה שהקרובים לי ביותר, לא מבינים אותי. למה אתם שואלים? זה פשוט. כי גיליתי לכולם שאני הומו. אני נלחם בזהות שלי מאז שאני בן עשר. נלחם כמו אריה! מדחיק את המחשבות והתהיות ובהמשך מחביא בארון את התחושות והמשיכה. אני? אין מצב. אני הגבר שבגברים ואני אוהב את המין היפה. עדיין אוהב. אבל באופן אחר ושונה לגמרי. לקח לי שש שנים עד שהחלטתי פאק! על מי אני עובד? אני מעדיף להיות עם נער מאד חמוד מהשכבה מעלי מאשר עם חברה שלי… אז על מי אני עובד?
כש"יצאתי מהארון" לפני שנה, החיים שלי הפכו לגיהנום. הכרתי יופי את הצבע השחור.
חשבתי שחייתי בכלא לפני. טעיתי. נכנסתי לסוג אחר של כלא כשאני לא יודע איזה מהם יותר גרוע. מאדם אהוב ומקובל עם ים של חברים וכוסיות שרק מחכות שאביט בהן, הפכתי להיות שנוא ודחוי. והחיים היפים שלי? לא עוד. נגמר! הזוי לגמרי. ובגלל מה? זה עדיין אני.
החברים התרחקו ממני ונשארו תכלס, רק הידידות. החברה שלי, נפגעה עד עמקי נשמתה, כאילו שעשיתי לה את זה בכוונה. מישהו באמת בוחר להיות הומו? תגידו לי אתם! (ככה חשבתי).ההורים שלי עדיין כועסים עלי ומסרבים להאמין. הם חושבים שאני חולה ועדיין לא מאוחר לפסיכולוג. הם מבטיחים לי עולם שלם. רק שלא אהיה…הומו.
אבא שלי עדיין מסרב לדבר איתי עד שאשתנה. בהתחלה, הוא העדיף לפוצץ אותי במכות.
בהמשך, הפכתי להיות אויר. לפחות כך הוא מעדיף לחשוב שאני. גם כן צורה להתמודד.
אחי מדבר איתי אבל לגמרי בקטנה. ואחותי – כפרה עליה! היא האור של החיים שלי.
תודה לאל שיש לי אותה. היחידה שמקבלת אותי כמו שאני ללא תנאים. היא וסבתא שלי.
אז לא אגיד שהכל חרא. יש גם קצת טוב. רק חבל שזה רק קצת.
כשמישהו "זרק" לי בבית ספר "חתיכת הומו" בפעם הראשונה, הייתי קצת בהלם.
כשהסתובבתי לראות מי זה, ראיתי שזה נער משכבה מתחתיי שלעולם לא היה מעז לדבר אלי לא במקום, לפני. עכשיו הוא חושב שמותר לו. אז לי מותר לפוצץ לו את הצורה. ופיצצתי.
הומו יודע גם להרביץ לא ידעתם?
אז מסתבר שלמרות הפתיחות והמודעות, מצעדי הגאווה (שאני לא ממש מתחבר אליהם) והדיבורים בתקשורת ומסביב, עדיין נשארו בינינו אנשים אטומים וצרי אופקים שקל להם מאד לשנוא את האחר. אני לא אתנצל שלא ראיתם "סימנים מקדימים". למרות שיש כאלה שידעו עוד לפניי מסתבר. בקיצור, אני צריך לסיים. רציתי רק לומר לכל אותם הסיכות – דקרתם אותי מספיק. אני מדמם סבבה? נמאס לי להיות עצוב. ועדיין מחכה לנסיך שיבוא ויציל אותי מהאפילה. היו רגעים שרציתי לעשות לזה סוף ולהתאבד. אבל אני מפחד מאלוהים…
שמעתי שהוא לא כ"כ מת על זה שאנחנו מתאבדים ;-)
אז חשבתי לברוח. אבל לאן? אני כולה בן 17. ולמה שאברח? לא עשיתי שום דבר רע… נראה… יש מצב שאני אשאר בסוף – ואעשה לכולכם נההה לתוך הפרצוף ואומר בקול רם: אני תמיר לוי, הומו גאה, החלטתי לא לתת לכם את הסיפוק ולהרוג את עצמי, ולהמשיך לחיות לידכם בשמחה ושלמות. בבריאות ואהבה. בקיצור – קפצו לי! ועוד משהו קטן – כל מי שעדיין שונא אותי – אני מכיר פסיכולוג טוב. תשאלו את אמא שלי.
תגובות (1)
היי תמיר. יש המון עם השם שלך בפייסבוק. בכל אופן חשבתי שנגעת בכמה נקודות נורא חזקות, כמו זה שזה עדיין אתה.. אתה יכול לערוך את זה קצת, לקבל 1000 לייקים, אולי להפוך לסיפור רשת ולזיין את כל מי שמזיין אותך. עאא.. הבנת (: אני חושבת שהדרך הכי טובה להתמודד במה שאתה עובר זה לא להיות תלוי בפספוסים האלה. לא מצב רוח לא כלום. רק במי שאוהב אותך באמת. כתבתי סיפור ומחקתי מהאתר, על ילדה שעוברת שיימינג, ובסוף היא הופכת להיות מישהי שכולם מפחדים ממנה מפיצה על עצמה דברים מפחידים כמו שהיא שותה דם של ארנבות וצוברת כוח. הסוף שלה הוא אולי לא הכי מזהיר לפחות בסוף הסיפור… אבל אני חושבת שיש מקומות בהם גייז זה קטע והם נורא מקובלים. אפילו יש סיפור על כמה שלא הלך להם חברתית והם הפכו לגייז למרות שזה היה שקר ופתאום הם נעשו לגיטימים. אז תמצא את הדרך שלך (: ככה ךמצוא מקום בחברה.. בטוח לאחד מהם יש קרוב משפחה גיי.. אנחנו לא במאה ה19. תבקש מהמורה בחשאי שהיא תקרין סרט שעוסק בזה….. משהו חייב לעזור. ישר כוח. הדידות.. כשהכל במבחן.. זה לא פשוט.